להזכיר ללומדי התורה שהמלך בשדה, כפשוטו: בשדה הקרב

רה"מ נתניהו טען השבוע שיש לעקוף את עיכוב היציאה מן הארץ למשתמטים המבקשים לנסוע לאומן, בטענה ש"הם נוסעים להתפלל, לא לטייל", על אף שזו נקודת הזמן האפקטיבית ביותר לסנקציה הזו. אם לא עכשיו – אימתי?

כאשר בני ישראל יוצאים ממצרים, ים סוף לפניהם והמצרים מאחוריהם. משה צועק אל ה', ונענה על ידו: "מה תצעק אלי?! דבר אל בני ישראל ויסעו". על זה מסביר רש"י: "לא עת עתה להאריך בתפילה שישראל נתונין בצרה", כלומר: תגיד תהלים ושירת הים אחר כך, עכשיו הזמן לעשות מעשה, להתקדם, לקפוץ כנחשון בן עמינדב אל הים – שבסוף נבקע.

מסתבר שח"כ דרעי, ובעקבותיו רה"מ נתניהו, מפרשים את הפסוק הזה בדיוק הפוך: היעד הפך אצלם ל"דבר אל בני ישראל ויסעו לאומן", והתירוץ הוא "תפילה" - לא טיול, אך גם לא המעשה הנדרש.

עם הילדים בארוחת החג

חודשים ארוכים שצה"ל מבקש סנקציות אישיות שפוגשות את הפרט. עיכוב היציאה מן הארץ, אף שאין צודק ממנו, בדרך כלל לא פוגש את רוב הפרטים החרדיים. שלילה של הטבות אחרות דווקא כן כמו סבסוד מעונות וקצבת אברך, שהחלו בחודש מארס, וכן תחום הדיור כמו הנחות בארנונה או מחיר למשתכן. דווקא בעת הזו, כאשר כ־10,000 מלש"בים חרדים נמצאים תחת צווים וסנקציות, הכרחי להפעיל סופסוף את הסנקציה הזו. אם לא עכשיו אימתי?

עשרות אלפי לוחמי סדיר, קבע ומילואים לא יחגגו את החגים הקרובים בחיק משפחותיהם - ולא בפעם הראשונה בשנתיים האחרונות. כל שהם מבקשים הוא בסך הכל להתפלל בבית כנסת ולא בסמטאות עזה. עם חולצה לבנה ולא עם מדים מיוזעים ואפוד. לשבת ליד הילדים בתפילה, ועם האישה וההורים בסעודות החג.

איך יעלה על דעת מאן דהוא, להחזיק ביד את הפתרון, בדמות גיוס אלה שמפרים את חיוב התורה להתגייס למלחמת מצווה, על אף שהם מכירים אותו היטב, ולתת לו לחמוק מבין האצבעות?

קריאת "אלווווווווללל" צריכה להזכיר ללומדי התורה שהמלך בשדה, כפשוטו: בשדה הקרב. תקיעת השופר צריכה להזכיר את "וכי תבואו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם, והרעתם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוקיכם", ולעורר את הלבבות לתשובה של הפסקת חילול השם, ולימוד שמביא לידי מעשה - גיוס למלחמת מצווה.

הכותבת היא ממובילות ארגון "שותפות לשירות"