השופטים מחכים לבחירות? לוין מתכנן קדנציה שנייה

ביום שני תשלים הממשלה את הליך הפיטורים של היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, לכאורה. למה רק "לכאורה"? כי מנגנון קבלת ההחלטות הממשלתי בקדנציה הזו כמעט בכל החלטה מגיע לפתחו של בג"ץ שאומר את המילה האחרונה.

כך, למרות שהממשלה שמכהנת מכוח הרוב בכנסת כבר שנתיים וחצי קיבלה החלטה של כל שריה על סיום תפקידה, ולמרות שבמנגנון שהוקם התקבלה שוב החלטה של כל השרים, וביום שני צפוי גם כן רוב מוחלט אם לא תמיכת השרים כולם, מי שיקבל את ההחלטה יהיה הרכב שופטים בעליון שמעולם לא עמד לבחירת הציבור.

כך צפוי מצב אבסורדי שבו יועצת לממשלה שרק השבוע פסק נגדה בג"ץ לאחר ששוב הלכה רחוק מדי בהחלטותיה נגד הממשלה, תישאר מכוח פסיקה יועצת לממשלה שלא רוצה עוד בשירותיה. הממשלה, לפי הנוסחה המעוותת שנוצרה מכוח שיתוף הפעולה של התנועה לאיכות השלטון והייעוץ המשפטי לממשלה ובג"ץ לפרקים, תידרש לפעול מכוח אותה פסיקה, אבל תהיה חייבת לבדה דין וחשבון לציבור ביום הבחירות ההולך וקרב. בלי התנועה, בלי היועצת וכמובן בלי בג"ץ. הפרק השבועי מתווסף למסכת ארוכה מאוד של התנגשויות בין הרשויות שהגיעו לשיא בשנתיים האחרונות, שסופה תיקון היחסים ביניהן.

מה הדרך?

אין דרך אחרת, מסכימים תומכי הרפורמה המשפטית ומתנגדיה, וביניהם מחלוקת רק על הדרך. ההבנה הזו שתסלול את הדרך לשינוי, אומרים לשר המשפטים יריב לוין מקורביו בשבועות האחרונים, תירשם לזכותך. בעוד בעבר עסקאות סחיטה בין הרשויות נסגרו מאחורי הקלעים, הפעם לוין שהחליט לעצור את הנוהג העקום והתמיד בדרישותיו לייצר מנגנון ראוי יותר, חשף את קלון המערכת המשפטית. לא סתם רצף הציטוטים מבכירי השופטים נגד נשיא העליון עמית רואה אור (בפרסומים של אבישי גרינצייג בערוץ 15) דווקא בימים אלה, אפילו לכלים על לוח השחמט נמאס מהקלון שממיטה אותה שיטה על הבית כולו.

ובכל זאת קצת על "השיטה". לפני שנה קרא השופט פוגלמן את שר המשפטים יריב לוין לפגישה עם השופטים חברי הוועדה לבחירת שופטים והציע ללוין כתב כניעה בן שלושה סעיפים: 1. מינוי של נציב התלונות על השופטים שהם יציעו, 2. קבלת הסכמתו למינוי עמית לנשיא העליון, 3. מינוי שלושה שופטים לעליון שיעברו את אישור השופטים בוועדה תחילה. גם האקדח הונח על השולחן בפגישה - אם לא תסכים לנוסחה הזו לא ייצאו לפועל המינויים בסעיפים 1 ו־3 כלל. אם תסכים - נציג זאת כהישג שלך.

המחלוקת מנצחת

זה היה השלב שבו הבין לוין כי אין לו בעצם מה להפסיד, שהרי בכל שלושת הסעיפים דרשו השופטים את נתח הבשר שלהם. והדרג הנבחר? שיתיישר. מאז הצליח לוין להעביר הצעת חוק ולמנות את נציב התלונות למורת רוחם של השופטים, בצו בית משפט דרשו למנות את עמית לנשיא אך זה לא זוכה עד היום להכרת ראש הממשלה ושר המשפטים, ומינוי שופטים לעליון אין (למרות ששני הסעיפים יכלו להיפתר בהסכמה למינוי עמית ומינוי שופט אחד או שניים שגם השר ירצה בהם).

העומס, אגב, נופל גם על כתפי השלושה שהציבו את דרישותיהם בפני לוין רק לפני שנה, וכמובן הציבור יוצא נפסד. אבל בינתיים מחכים שם ש"הפריץ ימות", או בנוסח מעודן יותר - לבחירות. בימים האחרונים, כשהאפשרות לבחירות בעוד חודשים ספורים אכן עולה על השולחן, מציב לוין איום חדש על השולחן אל מול אלה שמחכים לסיום כהונתו בשקיקה: אם יחזור למשרד, הוא ידרוש אותן הסכמות למינוי שופטים שמרניים, לא פחות. משמע, אם השופטים ימשיכו לחכות - לא יהיו שופטים חדשים לעליון, העומס יגבר, מצבת כוח האדם תיפגע קשה, ו"ההצלחה" כולה תירשם על שמו של עמית שכהונתו תסתיים ב־2028.

מהקומה ה־18 בבניין משרד המשפטים החדש ניתן להבחין בקלות למטה בבית המשפט העליון ולצידו הכנסת. המערכה על תיקון מערכת המשפט שהחלה בהכרזות מופרזות נתקלה בהגבהת החומות בשל מה שנראה כהחרבת המערכת במקום תיקונה.

מתכנן קדימה

אבל למרות קדנציה מלאת טלטלות, לוין לא נואש מאותם שינויי יסוד שיש לבצע במערכת המשפט. חשיפת האמת כבר לצידו, הוא מאמין, ושינוי שיטת בחירת השופטים תיכנס לתוקף בכנסת הבאה. ללא החרם של החרדים על הקואליציה כבר היה משלים שני חוקים נוספים - שינוי שיטת שכר הבכירים וקביעה רנדומלית של הרכבי בג"ץ. אלה יחכו למושב הבא, או לבחירות. מה שיבוא קודם.