ללא צורך בחקיקה: תוכנית ההשתלטות של קרעי על התאגיד

אין צורך להיות ידענים פוליטיים גדולים כדי להבין שלפחות כרגע שר התקשורת שלמה קרעי לא יכול להעביר את החוקים שיאפשרו לו להשתלט על התקשורת החופשית בישראל.

החקיקה שמתכנן השר כוללת את סגירת חטיבת החדשות של התאגיד, שינוי שיטת מדידת הרייטינג, איסור על מפרסמים לפרסם איפה שהם חפצים, כדי להטות יותר תקציבי פרסום לערוץ 14, ועוד. כעת אנו חושפים את התוכנית האלטרנטיבית של קרעי, שנועדה "להרוג" את התקשורת החופשית באמצעות מינויים פוליטיים להנהלות החברות, מה שלא דורש חקיקה.

בראש ובראשונה, קרעי רוצה לפגוע בתאגיד השידור הציבורי. ראשית, נזכיר את דבריה של חברתו מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?". שליטה פוליטית בתכנים חדשותיים - זה מה שהממשלה רוצה, עד כמה שזה נשמע נורא.

קרעי ניסה להעביר חוקים שיסגרו את חטיבת החדשות של התאגיד, אבל אז התברר לו שהמשבר הפוליטי יעכב את הסגירה ולא מאפשר לעשות זאת כרגע. אז כעת עבר שר התקשורת לתוכנית ב' - השתלטות על מועצת התאגיד, שהיא הדירקטוריון שלו. מועצת התאגיד אינה מתפקדת כבר לא מעט זמן, בעיקר לאחר שכהונתם של חמישה מחבריה הסתיימה. המועצה מונה 12 חברים (כולל יו"ר), ומספר החברים המינימלי שיכול לאפשר לה לתפקד עומד על שבעה. לימים התפטר אחד מחברי המועצה (יוחנן צנגן), והנה כעת היא מונה שישה חברים בלבד ולא יכולה לתפקד.

ועדת איתור מטעם

מה עשה קרעי? מינה את השופטת בדימוס נחמה מוניץ, המזוהה עם הממשלה, ליו"רית ועדת האיתור, אחרי ששני מינויים קודמים שלו לתפקיד לא הצליחו. מוניץ מונתה בעבר על ידי מירי רגב כדי לקבוע את אמות המידה לחלוקת הזמנות לאירועים ממלכתיים, כמו טקס המשואות. נגד מוניץ נשמעו בעבר טענות לגבי גניזת דוח חמור על אלימות בקק"ל וטיפול בתלונה נגד יו"ר קק"ל דני עטר, אף שהאחרון היה זה שהמליץ לשכור את שירותיה.

המועצה שבה מבקש קרעי דריסת רגל היא הדירקטוריון של תאגיד השידור הציבורי. היא אמורה להתכנס בתדירות גבוהה ולהכווין את מדיניות התאגיד מבלי להתערב בתוכן. למשל, היא מאשרת תקציב שיקבע כמה כסף יופנה לשידורים בערבית, כמה כסף יופנה לרכש, ועוד. היא קובעת גם את הגיוון בייצוג אוכלוסיות - היא בוחנת אם יש ייצוג מספק לנשים, למיעוטים וכו'. המועצה יכולה גם לדרוש מהתאגיד להגביר נוכחות והפצת תוכן באינטרנט, לשים דגש רב יותר בעולמות הדיגיטל וכדומה.

באופן מסורתי, במועצת התאגיד יושבים נציגים של כל המגזרים הנוגעים לעולם התקשורת: מומחה לשידור, מומחה לטלוויזיה, נציג למפיקים עצמאיים, נציג בעל מיומנות וידע נרחב בעולמות הדיגיטל, ועוד. אבל למועצה יש סמכות נוספת, שהיא כנראה זו שקוסמת לקרעי יותר מכל, והיא הסמכות למנות וגם להדיח בכירים בתאגיד. ככה מתכנן קרעי לשלוט בתוכן. לא עוד סגירת חטיבת החדשות של התאגיד, אלא מינוי בכירים (מנכ"ל וסמנכ"לים) ברוחו, שימנו כתבים ועורכים, ייזמו תוכניות דוקו והפקות מקור, ועוד.

גוף אחד כבר נפל

התהליך שהחל קרעי לקראת השתלטות על התאגיד מזכיר מאוד את מה שעושה השר גם במועצת הרשות השנייה, שהיא למעשה הרגולטור של ערוצים 12, 13 ו־14. המועצה מחזיקה בסמכויות רבות שיכולות להוות נקודות לחץ כבדות על הערוצים, כולל היכולת להטיל קנסות, אישור מחויבויות תוכן, ועוד. כמו כן, מועצת הרשות השנייה ממנה את נציגי הציבור בדירקטוריוני חברות החדשות, תקנים שיש להם השפעה רבה בליבת חברות החדשות.

קרעי ניסה לבצע שורה של מינויים למועצת הרשות השנייה. למשל, הוא ניסה למנות ליו"ר המועצה את זיו מאור, שדר "גלי ישראל" וחבר לשעבר בפורום קהלת. לאחר שהמינוי לא עבר את הוועדה לבדיקת מינויים, בגלל חוסר ניסיון ניהולי מספק, מינה אותו השר לחבר מועצה, אך בשל ניגודי עניינים של מאור, שהיה במקביל חבר מועצת הכבלים והלוויין (בד בבד עם היותו שדר ברדיו גלי ישראל), בסופו של דבר הוא לא קיבל את התפקיד.

באותם הימים מינה השר שני אישים נוספים לחברי מועצה: תמיר דורטל ומשה כספי, פרופסור לתעשייה וניהול שהיה הדקן של קרעי כאיש סגל באוניברסיטת בן־גוריון. בו בזמן, קרעי ניסה למנות גם את חנן עמיאור, כותב נאומים לפוליטיקאים מהימין וכותב "הסדנה להנדסת תודעה".

ללא ניסיון ראוי

בסבב המינויים האחרון מינה קרעי גם את יוני שמעוני ואת אמיר עאסי. הניסיון היחיד של שמעוני בתחומים הרלוונטיים לרשות לטלוויזיה ולרדיו הוא היותו מנכ"ל הקונסרבטוריון למוזיקה בקריית מוצקין. לעאסי אין כל ניסיון בתחומים שעליהם מפקחת המועצה. כיום נותר תפקיד אחד לא מאויש במועצת הרשות, שאליו מנסה השר למנות את חן מכתובי, לשעבר ראש המטה של השרה רגב.

את התהליך הזה מבקש ח"כ קרעי לבצע גם בתאגיד השידור. אם הוא אכן יצליח, חלילה, לממשלה יהיה ערוץ משלה שיקדם תכנים החביבים עליה במימון הציבור.

ביקשנו את תגבתו של השר קרעי אך זאת לא התקבלה.