אני מניח שנלמד לבסוף מה היה תפקודה של המשטרה באירוע תקיפתו של חבר הכנסת איימן עודה בנס-ציונה, אבל תפקוד המשטרה הוא רק צד אחד לעניין, ולא זה החשוב ביותר, אגב. המשטרה אינה מצטיינת בהגנה על אישי ציבור, לא בפעם הראשונה - אם בתקופת בחירות, אם בתקופה של מחאה, ואם בימים של שגרה - אם אפשר לקרוא לאיזה יום בישראל ״יום שבשגרה״.
הסיבה לתקיפת איימן עודה אינה מחדל של המשטרה בלבד, כי אם תוצאה של שיח ישראלי פנימי שסובל מהשטחה, צמצום, גסות ואלימות באופן כללי. והאלימות והשטחיות והצמצום הם כלי העבודה של הפוליטיקאים בישראל, של כלי התקשורת ואז של הציבור. ושלושתם כלואים בתוך ומניעים את מעגל הקסמים המסוכן הזה, שיהפוך למסוכן באמת ככל שנתקרב למועד סיום המלחמה ולבירור הפנימי ההכרחי שצפוי להגיע בסופה. אה, כן: כמעט ושכחתי, גם הבחירות בפתח; וגם אלה צפויות להיות אלימות מאי פעם.
כי העניין עם שיח הוא שאינך יכול לשלוט בתוצאותיו ובדרך שבה הוא פועל על אנשים. אנשים שנחשפים, מסביב לשעון ממש, לאלימות מילולית, להסתה, לקטטות אינסופיות, לשפה נמוכה ולמופעים של קטטות צווחניות ורעילות על דוכן הכנסת, באולפנים, ברשתות החברתיות - ומשם הדרך לאלימות ברחובות קצרה.
ומי שסבור שהעניין הוא תוצאה של ״התנהגות קומץ״ בוודאי החמיץ את דבריו של ראש עיריית חולון, שי קינן, ששאל בפשטות ובבהירות מצמררת: ״מה יש לעודה לחפש בנס ציונה?״ ובכן, עודה הוא ישראלי. ואם יש ישראלים שאין להם מה לחפש בנס ציונה, רק בגלל היותם ערבים, אז לי זה נשמע כמו משהו שאינו מסריח רק מגזענות, כי אם גם ממשאלת לב שתהייה כאן מדינה ליהודים בלבד. כהניזם לכל דבר.
שי קינן אינו כהניסט, ומעולם לא נתפס בהתבטאויות פוליטיות קיצוניות - אבל שי קינן הוא חוליה נוספת בשרשרת של האנשים שאיבדו את הפילטר לדבריהם, מהסיבה שבשיח הישראלי של ימינו השמעת דברים מבעד למסננת של ריסון נחשבים לחולשה, להימנעות מהבעת דיעה, מבריחה מאמירה ברורה ואפילו פחדנות.
כי בישראל של ימינו אין לאיש תמריץ להיות מאוזן. הסיבה היא שאיזון איננו מתגמל את בעליו. באותה המידה שבה לקח לנו חודש אחד להחליף את ״ביחד ננצח״ כמוטו לאומי, ולשוב לשנאת האחים היוקדת הזאת, כך השיח הישראלי, אפילו בזמן מלחמה, נמשך אל ההסתה ואל הקוטביות ואל השנאה, מהסיבה שיש להם הרבה יותר ביקוש.
הביטו בפוליטיקאים ובהתבטאויות הקיצוניות להחריד שלהם. האזינו וצפו וקראו בחדשות. הקיצונים הם המלכים, וזה מתבטא ברייטינג. וברשתות החברתיות - בכלל, גוג ומגוג. מלחמת הכל בכל, עם סכינים שלופים. לאן זה עלול להגיע? לדעתי כולנו יודעים. וגם לא נהיה מופתעים באמת כשזה יקרה.
ומכאן שחשוב שהפוליטיקאי שעומד על דוכן הכנסת או מצייץ בטוויטר משהו נעדר אחריות ובוטה (כולל עודה בעצמו), יבין שהציוץ הזה בסוף יחזור אליו כמו בומרנג. הוא זימן לא רק אלימות כלפיו, אלא גם אלימות כלפי נבחרי ציבור אחרים. וכאשר עיתונאי מגזים מתוך ידיעה באמירות קיצוניות יהיה עליו להביא בחשבון שיהיה קשר בין המילים שלו לבין תקיפת עיתונאים אחרים. וכאשר יהודים יתחילו כאן לירות באחיהם בגלל אי הסכמה פוליטית, גם אז לא נהיה ב א מ ת מופתעים. הכל מכתוב ברשתות החברתיות.
אז לא, המשטרה אינה הפתרון. היא רק התחנה האחרונה במהלך הפנימי הזה שלנו - ולצפות ממנה לרסן את נמר השיח הישראלי שעה שהוא משתולל ברחובות זו ציפייה לא סבירה. הנמר הזה יוצא משליטה. וכולנו יודעים זאת. וכולנו גם תורמים לזאת. אם במילים קיצוניות ואם בהצדקה שלהן ובהבנה שלהן, ואם בהתעלמות מהן. כי מה שלא מבין מי שעומד מנגד מול מילים ומעשים קיצוניים שעה שהם מגיעים מהצד שלו, הוא שמחר תורו להיות בצד השני של האלימות. ומחרתיים כולנו נטבע בביצה הזאת, אם לא כבר טבענו, ואם לא כבר מאוחר מדי להציל אותנו מפני עצמנו, והתהום שכולנו דוהרים בפזיזות שכזאת לתוכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו