"אמברגו לוחמים בזמן מלחמה": הבלוף של חוק הגיוס

חודשים ארוכים שאנחנו יושבים ומחזקים את ידיו של יולי אדלשטיין בקידום חוק גיוס אמיתי. האמנתי לו בכל ליבי שהוא מודע לגודל השעה, לעומק המחירים ולאופי הטריקים של הפוליטיקאים החרדים. "חוק בלוף לא יהיה", חזר והבטיח. אולי הבטיח - אך לא הבטיח לקיים.

על שלושה דברים עומד הבלוף: על הלגיטימציה החרדית לגיוס, על האחריות וההשלכות האישיות, ועל מנגנוני ההשהיה שמבקשים להפוך את הבאג לפיצ'ר.

אנחנו נאנקים בנקודת שפל מוסרית ותורנית שבה, חרף מצב לאומי של פיקוח נפש מובהק וכמעט שנתיים של מלחמה שבהן כ־900 חיילים שילמו בחייהם וכ־6,000 נפצעו ושילמו בגופם לטובת הצלת ישראל מיד צר - אחינו החרדים עומדים על דמנו ממש ומנהיגיהם הרוחניים והפוליטיים קוראים בתוקף להשתמטות, גם לבטלנים. אם הסיפור פה היה לומדי התורה, היו קוראים להם להצטרף ומשקיעים את מרצם בהתאמת המסגרות הצבאיות לחיילים הרבים שיגיעו להילחם במלחמת המצווה, בעידוד רבניהם.

לא מעניקים לגיטימציה לגיוס

גם לבלוף שנחתם בסחטנות ערב המתקפה ההיסטורית על איראן, כשדרעי מודע לגודל השעה, הם לא ירימו את ידם בתמיכה. זה לא שפתאום יתאמצו לייצר לגיטימציה קהילתית לגיוס מאסיבי לחיילים רבים אחרי שהפעילו אמברגו לוחמים בזמן שחסרים למילוי השורות באופן מיידי לפחות כ־12 אלף. החברה החרדית לא תשנה את עמדתה הערכית, ולפיה מי שמתגייס הוא סוג ב', ולכן כל חוק שיסמוך על דחיפת הציבור החרדי כקהילה שבה בזים לגיוס לצה"ל ומפחדים מהגיוס - הוא משענת קנה רצוץ, גם בטווח הקצר והדחוף.

מנטרלים את התמריץ הכספי

זה מביא לרגל השנייה והקריטית בבלוף שיולי מתכוון להניח על שולחן ועדת החוץ והביטחון בשבוע הבא. למעשה, היה צריך להעביר אותו לוועדת הכספים. מרכז הכובד של העסקנות והסיבה שהפוליטיקאים החרדים מפעילים לחץ להעברת החוק במושב הזה הם לא הרצון לגייס חרדים, אלא להחזיר את הכספים שהוקפאו בהחלטת בג"ץ בשנה שעברה. זה עצוב מאוד, אבל מוטב להסתכל למציאות העגומה בעיניים ולבכות ביחד על הניתוק הכואב והבלתי נתפס הזה.

מאחר שהתמריץ לגיוס הוא כלכלי גרידא, כל תמרוץ בחוק המבוקש לגיוס חייב להיות כלכלי ואישי. הכסף מתרגם אולי במעט את המחיר הגבוה שהם גובים מאיתנו באטימות ליבם, ומייצר לחץ על הפרטים לשקול את ההחלטה להשתמט גם באקלים של דה־לגיטימציה להשתתפות בהגנה על הבית המשותף. אבל הבלוף מחזיר את כלל התקציבים שנשללו מהיום הראשון ועוצר למעשה את ההפנמה האישית של החרדים למחיר. באופן זה הוא מנטרל את התמריץ הכי אפקטיבי שהביא אותם בכלל לחדר.

נכון, הוא אומר שאם אחרי זמן הם לא יעמדו ביעד התקציבים יופחתו לפי אחוז הסטייה מהיעד והטבות מסוימות יישללו מכולם. אבל מה עוזרים לנו מנגנוני ההשהיה והפחתת הקנסות אם אין הבדל בין מי שיתגייס למי שלא? מה יגרום לחרדי בן 20 לבחור להיות סוג ב', אם הוא והשכן יקבלו את אותן הטבות כלכליות? מה יגרום לישיבה לדחוף לגיוס את החלק שלא לומד לטענתה, אם כל הישיבות יקבלו את אותו אחוז מימון, לא משנה כמה הן יגייסו? כל אחד יצפה מהאחר ויאשים את השכן בכישלון, ובעוד שלוש שנים יבקשו ארכה ויבכו שזה תהליך חברתי מורכב.

הניסוי השגוי הזה מעוצב באופן מנוגד לכל מחקרי הכלכלה ההתנהגותית. מדובר גם בביטחון המדינה. לא נוכל לשלם להם פה במזומן ולקבל חיילים באשראי. מי שרוצה להבין למה, שיבדוק מה קרה עם ההצטרפות שלהם ל"אופק חדש". מי שרוצה להיזכר איך עשו את זה פעם נכון, שיחזור ל־2003 כשביבי, כשר אוצר אמיץ וערכי, דאג לכלכלת ישראל שנים קדימה, עשה את המעשה האחראי שהוציא את אחינו החרדים לשוק העבודה. הם עדיין חרדים בעבודה, רק לוקחים אחריות על פרנסת ביתם.

המימון לא נעצר

הרגל השלישית, הצינית יש לומר בכנות, היא מנגנוני ההשהיה: גם ביעדים קהילתיים נמוכים ממילא יש ריפוד משמעותי. המימון לא ייעצר לחלוטין כמו במצב הנוכחי, אלא יופחת באופן יחסי לסוגיה מהיעד הנמוך שלא תואם את הצורך הביטחוני למילוי השורות בכלל ובלוחמים בפרט. גם אם עוד שנתיים לא תהיה זכאות ל"מחיר למשתכן", יש לי חשד מבוסס שהעסקנים החרדים ופוליטיקה "גושית" קטנה, שמוכרת כל ערך ימני וציוני בדרך, ייצרו תוכנית מקבילה שתהיה מעקף לסנקציה אפקטיבית.

להתעלות לגודל השעה

המתקפה באיראן הראתה לכולנו שלטובת ביטחון המדינה, הכוחות הציוניים יודעים להתעלות לגודל השעה ולצאת מכרוניקת הגושים. המילואימניקים דורשים בסוגיה אסטרטגית דחופה וחשובה כזו להימנע מבחירת מתווה הבלוף הרע. כבר במושב הזה, ביולי 2025, לעשות תיקון היסטורי ואמיתי, ולקרוא באופן אפקטיבי לאחינו החרדים לקבל את האחריות ולהגן איתנו יחד על המדינה ועל הילדים של כולנו.

יולי, תבחר בטוב! תניח על השולחן ועדת החוץ והביטחון את מתווה המשרתים!

הכותבת היא מראשי תנועת המילואימניקים