שינוי המפה הפוליטית: באופוזיציה נערכים לבחירות

ישיבות הסיעות אתמול בכנסת לא עסקו בבשורות חדשות, אלא בתגובות לאירועים מתרחשים. בקואליציה מתמודדים עם סוגיות המלחמה וההתרחשויות הביטחוניות ובאופוזיציה, באין אחריות ותפקידים רשמיים עסקו בפלירטוטים של הכנות לבחירות.

היה שם את יאיר נגד יאיר, גולן מול לפיד - לפני המלחמה רתח יאיר לפיד על גולן בטענה שההקצנה שלו וביטויים כמו "הרג תינוקות כתחביב" פוגעת בגוש, לשיטתו (הצודקת) של לפיד, ימנים שלא רוצים להצביע לנתניהו או זועמים על חרדים יכולים להצביע לליברמן או לגנץ אבל לא יעשו זאת בגלל הטקסטים של גולן מתוך מחשבה שהוא יהיה שותף.

גולן בישיבת הסיעה נמנע מלהיכנס לעימות עם לפיד על רקע תמיכתו בנתניהו בהלך המלחמה. ליברמן נשאל על פגישותיו עם איילת שקד וסיפר שהם נפגשים באופן קבוע ולפיד תמך בגרסתו של בנט על הקרדיט המגיע להם על המלחמה באיראן. התחושה הייתה שבאופוזיציה מפלרטטים עם בחירות, ואז הגיע איזנקוט והפצצה הפוליטית.

מאחורי הקלעים מנהלים אייזנקוט וגנץ שיחות על עתידם המשותף כבר זמן מה. גנץ אמר לו מספר פעמים "אוהב אותך אהבת נפש אבל אי אפשר להמשיך ככה. צריך לקבל החלטה, איתנו או לא איתנו".

אתמול (ראשון) אחר הצהריים השניים נפגשו, ואיזנקוט הודיע שהוא עוזב את המפלגה ומתפטר מהכנסת. השניים הספיקו לסכם להוציא הודעה משותפת אבל סביבתו של איזנקוט לא עמדה בפיתוי והדליפה את המידע מוקדם יותר.

למרות החברות ביניהם, הוייב הרע התחיל כבר אמש. בסביבתו של גנץ טענו כי מדובר בפערים אידיאולגיים בין השניים - בעוד אייזקוט רוצה גוש אחד גדול ומשמעותי מול נתניהו, גנץ מאמין בממשלות הסכמות רחבה. בסביבתו של אייזנקוט טוענים כי גנץ כיוון להקמת מנגנון פריימריז שלא טעם את רצונו ועמדותיו.

המתיחות בין השניים הייתה באוויר, כפי שפורסם ב"ישראל היום", ביום המתקפה על איראן. באחת השיחות בין השניים, איזנקוט הישיר מבט לגנץ ואמר לו בפנים: "אני אעשה הכל, אבל ממש הכל כדי לנצח" - וגנץ הבין שזה כולל התמודדות ראש בראש מולו.

הסקרים החמיאו לאיזנקוט, בסקר "ישראל היום" שפורסם ביום שישי האחרון נבדק מה התוצאות במקרה שאיזנקוט פורש מהמחנה הממלכתי ומתמודד לבד - התוצאה הייתה 6 מנדטים לגנץ, 13 לאיזנקוט.

כך או אחרת, האופוזיציה ב'מוד' של בחירות, אולי זה בגלל התקופה של אחרי המלחמה באיראן והמחשבה שנתניהו ירצה "לממש רווחים", אולי זה בגלל הגברת ההילוך של נפתלי בנט שמתחיל להזיז את הלוח הטקטוני באופוזיציה.

הם עלולים להתאכזב, הדיווחים על 'בחירות בזק' של נתניהו אחרי ההצלחה באיראן ככל הנראה כוזבים. נתניהו רואה עוד למעלה משנה של כהונה ואין לו שום עניין לוותר עליה, לא בשעת מלחמה, ולא כשבקנה יש רצון לנצח בעזה ולהרחיב את הסכמי אברהם. האופוזיציה עם התחרות הייצרית והדרבי בנט וליברמן, גנץ ואיזנקוט, גולן ולפיד, עשויה לספק חומר פוליטי רב בחודשים הקרובים.