עד לפני יותר מיממה היה יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ יולי אדלשטיין, מי שנחשב האצבע בסכר בנושא חוק הפטור מגיוס. כל ציבור המשרתים נשא אליו עיניים. בממשלה שנתנה להם תחושת יתמות, אדלשטיין היה האבא של המילואימניקים.
אלא שלאחר מו"מ ארוך ומתיש, כאשר הוא עומד בגפו מול נציגיו של נתניהו ונבחרת טובי הנושאים ונותנים שהחרדים העמידו מולו, התעורר אדלשטיין בצהרי יום חמישי - אחרי לילה לבן בכנסת - לביקורת ציבורית קשה ונוקבת על כך שהתקפל והולך שולל בידי החרדים, ביחס לעקרונות שסוכמו במתווה עקרונות חוק הגיוס.
מתווה החוק נוסח כיאה לפלפול ליטאי, עם הצרחות בין סנקציות, עם נתיבים ומסלולים שונים ומשונים, ועם חישובי אחוזים לשלילת תקציבים שלא זרים למי בינקות שבר את שיניו על סוגיות בתלמוד הבבלי.
אך גם למי שאינו מומחה גדול בסנקציות ובחקיקה, די במבט מהצד על המו"מ הקדחתני שהתקיים כדי להגיע למסקנה: ההנהגה החרדית לא רוצה לאפשר גיוס לצבא. הם עצמם מטילים ספק בכך שבסוף ייוולד חוק מאותם עקרונות שהתקבלו.
עדות אותנטית לכך התקבלה מקרבות החרדים בחדרי המו"מ. בחדרו של אדלשטיין, בלשכתו של יו"ר הקואליציה אופיר כץ, בשיחות עם הייעוץ המשפטי ובכל שוחה - החרדים נלחמו על כך שכמה שיותר סנקציות "כבדות" יזכו לתחולה מאוחרת. על כך היה עיקר הוויכוח.
קונים זמן
בצדק אמר אדלשטיין שהחרדים הסכימו לסנקציות שלא היו מוכנים להן בעבר, אך מי שחושב שהוא יעמוד ביעדי הגיוס - מדוע הוא חושש כל כך מן הסנקציה ומבקש לדחות את הקץ?
מניעה כזו משקפת את צוואת העבר של גדולי רבני החרדים לדחות את פתרון הגיוס כמה שיותר, בבחינת "או שהכלב ימות או שהפריץ ימות". על רקע זה, הזעם הציבורי התעורר לאחר שרוב הסנקציות המשמעותיות נדחו לעתיד, בעוד הסנקציות המיידיות הן על תעסוקה וטיסות - נושאים שהרבנים החרדים שמחים ממילא לשלול מצעירי המגזר.
מה שהוביל לפריצת דרך במו"מ הוא שילוב של שני אלמנטים. הראשון פוליטי: הפעלת כל כובד משקלו של אריה דרעי מצד ש"ס שלא רצה לפרק את הממשלה, ולחץ על דגל התורה לתת זמן ואפשרות לפשרה, ומן הצד של החרדים - סגן השר אורי מקלב, שנראה לא פעם דוחק בלהט בגפני כדי לאפשר עוד זמן לפשרות.
גם דרעי וגם מקלב הבינו כי בחירות לא ייתנו לחרדים יותר ממה שהם יקבלו עכשיו, ולמעשה רצו להשאיר את פיזור הכנסת רק כאיום לטובת השגת התקדמות בחוק. שניהם רצו לצאת בזמן מההימור.
האלמנט השני שהוביל לפריצת הדרך הוא הכנסת מתווה תמהיל הסנקציות. מזכיר הממשלה יוסי פוקס ויו"ר הקואליציה אופיר כץ ביקשו מיועמ"שית הכנסת, שגית אפיק, להיכנס לתמונה ולשרטט את גבולות הגזרה של ההגנה המשפטית שאפשר לספק לחוק. התייעצות זו הולידה את המתווה שבתוכו חלק מהסנקציות יוחלו באופן מיידי, חלקן באמצע השנה וחלקן לאחר שנה או שנתיים, בהתאם לעמידה ביעדים.
את המתווה הזה קידמו יחד פוקס ואריאל אטיאס, והוא הבסיס שהצליח להביא את החרדים לספק לרבנים סולם של התקדמות – ובכך לדחות את פיזור הכנסת. בקרב חלקים בייעוץ המשפטי של כנסת יש מי שסבור שאפשר להגן על תמהיל כזה בבג"ץ, משום שיש בו סנקציות שהולכות וגוברות ומשום שמתווה תקדימי כזה לא נוסה מעולם.
אז פיזור אולי לא יהיה, זמן לסנקציות שהחרדים רצו לקנות וזמן שנתניהו רצה לקנות לממשלה יש, אבל חוק גיוס שיפתור את בעיית העומס על המשרתים עוד אין - ולא ברור אם יהיה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו