בתוך האירועים הקשים מאז שמיני עצרת, מתוך המחדל, השכול והמצוקה, בולטת התפתחות אסטרטגית חיובית אחת, שמתאפשרת רק בגלל הסיטואציה הכאוטית שאליה נקלעה המדינה: ישראל משנה סדרי עולם ביהודה ושומרון - בולמת ומצמצמת את ההשתלטות הפלשתינית, ובד בבד מקדמת את ההתיישבות בצורה חסרת תקדים מאז 1967.
מדובר בצעד חשוב מאין כמותו להרחקת המדינה הפלשתינית, שמסכנת את עצם קיום הפרויקט הציוני. צעד שמבשר גם את קץ הוויכוח הפנימי שפילג אותנו לשווא במשך עשרות שנים, ויש בו פוטנציאל לפתור את בעיית מחירי הדיור ופיזור האוכלוסייה לדורות קדימה. מדובר באופק חדש שמבליח דווקא מתוך האפלה הגדולה.
מי שמעורבים כמוני בהתיישבות וביו"ש בשני הדורות האחרונים משפשפים את העיניים ומטלטלים את הראש בחוסר אמון. חדשות כמו אלו שהגיעו השבוע - החלטת ממשלה על 22 יישובים חדשים - הן בלתי נתפסות. שניים מהיישובים, חומש ושא־נור, אפילו ייבנו מחדש אחרי שנעקרו ב־2005 במסגרת מסע ההרס של אריאל שרון, שכונה "התנתקות". בד בבד, יוקמו יישובים חדשים לחלוטין, לצד הכשרת כמה ותיקים מוקפאים שנחשבו מאחזים. עסקינן בהפיכת הדינמיקה הציונית.
כבר עשרות שנים לא ניתן כמעט להקים יישובים חדשים: ממשלת רבין חסמה את ההתיישבות עוד לפני שהמיטה את אסון אוסלו; אפילו אצל מנחם בגין ויצחק שמיר יישובים הוקמו במשורה, למרות ההבטחות ל"הרבה אלוני מורה"; ואצל נתניהו - נו, באמת, אפילו שכונות בירושלים כמו גבעת המטוס וגבעת השקד הוקפאו, אלא אם כן ביבי נאלץ ערב בחירות להפשיר ולזרוק סוכרייה.
התפיסה של מנהיגי השמאל, וביניהם נתניהו, לצד לחץ בינלאומי, חנקו את ההתיישבות והובילו לאוזלת יד ולמחדל מתמשכים. מנגד, נערך מסע של השתלטות פלשתינית מכוונת, בדחיפה ובמימון אירופיים, עד כדי חנק יישובים רבים.
ופתאום - האופק נפתח. הכל מתחיל ונגמר בעובדה שמנהיג הליכוד נותר ללא אלטרנטיבות פוליטיות, ונאלץ להקים קואליציה שאותה נמנע בכוונה כל השנים מלהקים. והנה, כשגורלו הפוליטי הופקד בידיים של בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק - הוא נאלץ להשביע את רצונם. השניים הללו הם האדריכלים והמאפשרים של מהפכת ההתיישבות בממשלה כולה.
בד בבד - מהומת המלחמה, והעובדה שצולבים אותנו על לא עוול בכפנו בהאשמות של רצח עם, מגמדות את דרמת היישובים החדשים ביו"ש. גם גישת הממשל האמריקני הנוכחי, שרבים בתוכו אוהדים אידיאולוגית את ההיאחזות היהודית המחודשת ביהודה ושומרון, מסייעת מאוד. זו, אגב, הסיבה לבהלה של עמנואל מקרון ומקביליו באירופה, שמבינים עד כמה חלון ההזדמנויות שלהם להזיק לנו נמצא בשלבי סגירה אחרונים.
היישובים החדשים מוקמים, במידה רבה, לפי המפה שצורפה ל"תוכנית טראמפ", או "תוכנית המאה", שהיתה למעשה תוכנית ביבי. המהלך ההוא שווק על ידי נתניהו ושות' כהחלת הריבונות הישראלית, אך מהותו היתה הקמת מדינה פלשתינית של אש"ף. לו זו היתה מתממשת, היא היתה מחסלת את עיקר ההתיישבות היהודית בגב ההר.
ולכן, על בסיס החורים במפה שניכרו בתוכנית המסוכנת, סמוטריץ', סטרוק וכמובן מובילי ההתיישבות כזאב חבר ויוסי דגן עמלים לסגור את הפרצות. למשל, הסדרת היישוב עשהאל בדרום הר חברון - שהוחלט על הקמתו בשנות ה־90 ושסוגר פרצה טריטוריאלית אדירה. הוא נבלם בידי ממשלת רבין עוד לפני אוסלו, ולמרות זאת חיו בו חלוצים במשך שנים בתנאים איומים. עכשיו, בעקבות אישורי הממשלה, הוא בדרכו להיות עיר - חזון אחרית הימים.
לאישור היישובים צריך להוסיף את ההשתלטות המחודשת על קרקעות מדינה במרחב הכפרי, באמצעות פרויקט החוות של תנועת אמנה. כ־70 חוות חקלאיות קיימות בשטח ופורחות בעידוד הצבא, שמבין גם את מכפיל הביטחון האדיר שקיים בהן. החוות גם מנעו ניסיונות השתלטות בלתי חוקיים רבים של הפלשתינים, בעידוד האירופאים. כשהפולשים הוקפו חוואים יהודים - הם פינו את השטח.
גם במישור החוקי יש התקדמות אדירה. שיטתם של ראשי ממשלה ושרים מהשמאל, כמו גם של נתניהו ושל מי ששלטו בייעוץ המשפטי, היתה לחנוק את ההתיישבות באמצעות ביורוקרטיה משפטית. עכשיו, חלק מהחסמים המלאכותיים שנבנו במהלך השנים כבר הוסרו. אחרים בדרך.
המלאכה עדיין רבה, ומקדמי ההתיישבות כוססים ציפורניים, מנסים לחסוך בשעות שינה ולהספיק כמה שרק ניתן עד לתום הקדנציה של הממשלה. הם חוששים מכל האלטרנטיבות הקואליציוניות שעומדות על הפרק, ומבינים את גודל השעה ואת מורכבותה. בין היתר, הם עדיין מנסים לשכנע להכריז ריבונות בשטח C, כחלק מהמהלך ההיסטורי. בכל מקרה, קללת המחדל הגדול מכולם הפכה לברכה אדירה בתחום ההתיישבות, כזו שיכולה להכריע את גורל המהלך הציוני כולו.
מזחלות גדעון שוקעות בבוץ
אילו הייתי גדעון בן יואש, איש עפרה שבבנימין, הייתי מגיש תביעת לשון הרע נגד מי שהעז לעשות שימוש בשם שלי לצורכי מבצע "תחזיקו אותי" שמתנהל באחרונה בעצלתיים בעזה. לא רק שלגדעון המקראי לא היו מרכבות - הוא בחר 300 חיילים נועזים בלבד, ואיתם הביס את המדיינים בהתקפת מחץ מהירה ורבת־תחבולה. הוא גם הציב את הדוגמה האישית ואת קבלת האחריות מעל הכל, באומרו "ממני תראו וכן תעשו".
בכלל, דרך הפעולה והמורשת שלו הפוכות לחלוטין מהאימפוטנטיות ומהבריחה מאחריות של הצמרת הישראלית - האזרחית והצבאית. הפוכות ממי שמובילים אותנו בדור האחרון, ובמיוחד מאז 7 באוקטובר. ומעל הכל - גדעון בוודאי היה מתפלץ לו היו מייחסים לו קשר לכניעה המסתמנת במה שמכונה "עסקת חטופים", זו שמגלמת את הקריסה של נתניהו, כ"ץ וזמיר תחת הלחץ האמריקני ומכונת הרעל הפנימית.
כשנכתב הטור הזה, נראה שממשלת ישראל עומדת לאפשר לחמאס להיחלץ ברגע האחרון מההכנעה שסוף־סוף הסתמנה השבוע. כי למרות גרירת רגליים של שנה ושמונה חודשים, למרות חוסר המחץ מאז דונלד טראמפ עלה לשלטון - השבוע לראשונה הושגה תפנית דרמטית. כפי שטענו רבים, השליטה בסיוע האזרחי הביאה לריפוף אחיזת חמאס באוכלוסייה, שלא לדבר על היסטריה בשורותיו. והנה, דווקא כשישראל סוף־סוף החלה לשלוט במאורעות, כפי שהיתה חייבת לעשות מלכתחילה - אנחנו שומטים את טרפנו מפינו.
כמה לא מפתיע מצידם של בנימין נתניהו וצמרת מערכת הביטחון, שהזחילו אותנו לשווא בעזה באופן שהפוך מרוח גדעון, וינגייט ומורשת הגבורה והניצחון שלנו. עכשיו רק נותר לראות מה יהיה גורל הממשלה בעקבות המהלך המסתמן. ובמיוחד, אם שקיעת מזחלות גדעון בבוץ של בנימין נתניהו לא תהיה צפרדע אחת יותר מדי עבור מפלגת הציונות הדתית; זו שאמנם הצליחה עד כה להשפיע ולמנוע את הכניעה הישראלית - אך למרות הישגיה עלולה לשלם מחיר כפול ומכופל בקלפי אם תשתוק עכשיו, מעבר למחיר הכבד שהיא כבר משלמת משום שהסכינה עם ההשתמטות החרדית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו