המינוי הנכון שנעשה בדרך הלא נכונה

סברתי ואני עדיין סובר כי נתניהו וממשלתו לא רק היו רשאים לפטר את ראש השב"כ – זה היה צורך בל יגונה. היה להם לכך מנדט מובהק, הן ציבורי והן משפטי. החוק הקיים העניק להם את הסמכות המלאה ובג"ץ – לצערי – שגה קשות כשהניח את החוק בצד והציב במקומו תקדים פרשני פתלתל.

ואם כבר ממנים – זו לא רק זכותם אלא אפילו חובתם של ראשי המדינה למנות ראש שב"כ חיצוני למערכת אחד שלא דבק בו רבב מאוקטובר הארור. אחד שאיננו שבוי במוסכמות. דווקא עכשיו, נדרש מבט חדש מבעד לעינית מחוץ לדלת, ולא עוד פנים מוכרות של "החברה" מהמסדרון. כמו שאמר בזמנו אריק שרון – "לא צריך להיות קודם כבשה כדי להיות רועה".

במידה רבה המינוי של דוד זיני מזכיר את זה של אלוף יצחק (חקה) חופי, שמונה לראש המוסד ללא רקע מודיעני בלי הרזומה המתבקש – והוכיח שכישרון, שיקול דעת ואינטואיציה יכולים לנצח את תג העובד בכניסה. אינני מכיר אישית את זיני אך על פניו נדמה שהוא קורץ מהחומר הנכון.

אבל – וזה אבל ענק: הדרך שבה נתניהו פעל במנוי, חשובה לא פחות מאיכות המועמד. מה שקרה פה הוא לא מינוי מושכל – אלא הפקת חירום של תכנית ריאליטי פוליטי. הרמטכ"ל ושר הביטחון אינם שותפים להליך ומקבלים הודעה דקות ספורות לפני המינוי. שום התייעצות ותהליך מסודר, זימון מועמדים וכול'. נתניהו אפילו לא שאל לדעתם לשם קבלת חוות דעת על המועמד ממפקדיו.

רה"מ נתניהו, נתון כיום בעין הסערה. כל מהלך שלו נבחן ונמדד תחת זכוכית מגדלת בחשד ופקפוק. אולם במקום להתנהל כמאמן קבוצה מבוגר ומנוסה, שועל ערום המכיר את יריביו ויודע לתמרן בסבך, מין אנצ'לוטי מאמן ריאל מדריד הוותיק, הוא מתנהל כמו שחקן צעיר שמתרוצץ על הדשא בלי להבחין ששכח את נעלי הפקקים.

המינוי הזה, יחד עם פיאסקו שרביט, מצייר תמונה מטרידה: לא של קברניט מנוסה האוחז את ההגה ביד בוטחת – אלא אחד שרק מנסה להוכיח לשופטים ולפרקליטות שהוא יכול.

בימים טרופים אלה עליו לייצר תהליך מסודר מוקפד ללא רבב שלא יאפשר להטיל ספק בתקינותו גם למי שיתאמץ. ובכך לשכנע שמטרתו להגן על ביטחון המדינה – אולם הוא עושה העתק הדבק להליך מינוי שרביט כאילו לא למד דבר.

מינוי ראש שב"כ בהליך בזק וקאוטי מצטייר יותר כרצון לתקוע אצבע בעין למערכת המשפט. זו כבר לא אופוזיציה לשלטון בג"ץ – אלא קואליציה של חוסר אחריות. כי בסוף, מה שהתחיל כמאבק על עיקרון – נראה עכשיו כמו קמפיין אישי שמתחפש לדוקטרינה.

מי שממנה ראש שב"כ כמו שמגרדים פתק מהשמשה, שלא יתפלא שנעלם שדה הראייה והמדינה חוצה פס לבן. אם כל מינוי בכיר נראה כמו אגרוף מכוון בפרצוף של המערכת המשפטית – זה לא תיקון אלא תגרת רחוב.