ראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע הערב (רביעי) בשלב השאלות במסיבת העיתונאים, כי הממשלה תמנה ראש שב"כ. למרות שאף אחד היום לא יודע איך אפשר למנות ראש שב"כ כאשר היועצת המשפטית, ראש השב"כ היוצא ושופטי בג"ץ עושים יד אחת כדי למנוע את הדחת רונן בר וכדי למנוע מינוי אדם אחר לתפקיד. איש לא העלה בדעתו בעבר שהמערכת המשפטית תחבור לשב"כ כדי ליצור פלונטר כזה.
נתניהו נגד היועמ"שית: "אני בניגוד עניינים? היא בניגוד עניינים"
רה"מ נתניהו הזכיר למי שאולי נוטה לשכוח כי ישראל במצב מלחמה. היא למעשה במצב חירום תמידי, אבל לאחרונה, במשך יותר משנה וחצי, היא במלחמה קשה וגורלית.
הדחתו של בעל תפקיד ביטחוני, לא כל שכן אחד שכשל במובן המובהק ביותר, היא החלטה כמו יתר ההחלטות של הממשלה בקשר למלחמה. ראש הממשלה הקריא שני סעיפים בחוק השב"כ והם ברורים לחלוטין ואין בהם שום לקונות, כפי שהדגיש במסיבת העיתונאים. הממשלה תמנה והממשלה רשאית לפטר את ראש השב"כ לפני תום כהונתו.
כך שכפי שאמר ראש הממשלה, בג"ץ והיועצת המשפטית פעלו בניגוד לחוק. ואף אחד אינו מעל לחוק. השופטים יצחק עמית ודפנה ברק-ארז ביצעו מחטף שאין לו מקום אפילו בסדרי הדין של בג"ץ בשיא האקטיביזם.
כאמור, ההחלטה להדיח את רונן בר היא החלטה כשאר ההחלטות במלחמה. אפשר היה להדיחו מזמן. כפי שהחקירות של אוריך ופלדשטיין בעניין קטאר נכנסו לקנה ויוצרות כביכול ניגוד עניינים, כך מתעורר הספק שאולי החקירה נפתחה כדי למנוע הדחה.
ישראל נמצאת עכשיו במצב מסוכן שבו כמו האמרה הקלאסית: לאחר שהשופט, היועצת וראש המשטרה החשאית עשו יד אחת, יוצא שהשופט(ים) הוא גם החוקר וגם התליין.
פסק הדין השערורייתי אכן פוגע בדמוקרטיה ובביטחון המדינה. הממשלה והעומד בראשה מקבלים במהלך המלחמה הרבה החלטות שבעיני אחדים הן שנויות במחלוקת. וגם אז, למרות מחאות והפרות סדר שגם הן פוגעות בדמוקרטיה, ההחלטות מתבצעות והן הובילו את ישראל להישגים חסרי תקדים.
אליטות חתרניות
מאליה עולה התהייה מדוע מערכת המשפט, יחד עם התארגנויות של מעמד הלשעברים בביטחון, נלחמים בחירוף נפש על ראשו של ראש השב"כ? הם עושים זאת כאיום על הממשלה.
נתניהו הזכיר אמש סדרה של ניגודי עניינים של היועמ"שית בהרב־מיארה. הוא לא הזכיר כי היא וראש השב"כ בר אחראים להפקרת ביטחונו האישי כראש ממשלה. הם דאגו לפרוץ את כל הקווים האדומים מבחינת האיומים על ביתו ועליו אישית.
פעילותן החתרנית של האליטות היא כבר לא טאבו, היא כבר פתוחה לדיון, וקשה להשתחרר מהרושם שסדרת האמירות המשפטיות של בג"ץ, הקביעות השרירותיות של היועמ"שית והתנהגותו החמורה של רונן בר הן חלק מהחזית הפנימית. הן מוסיפות חטא על קרע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו