בעוד החלטת הממשלה לדחות בשלושה חודשים הייתה צפויה כמו זריחת השמש הבוקר, היא גם מריחה רע מאד וגם מצדיקה כמה הירהורים ושאלות. היא מריחה רע מכיוון שאם שנה ושבעה חודשים אחרי השבעה באוקטובר, הממשלה אינה מסכימה להתחיל להתחיל אפילו בתהליך הרכבת הוועדה - מתי נראה לכם שזו תתחיל לפעול? ומתי, בשם אלוהים, זו תגיש מסקנות? בעוד שנתיים מהיום? שלוש? חמש שנים לאחר השבעה באוקטובר? שבע? שמונה? ומה יהיה הערך האמיתי של מסקנות ועדה כזאת בעוד שלוש שנים? לא רב. זה בטוח.
צריך להיות לא ישר אינטלקטואלית ומוסרית כדי לטעון שכל יום שעובר, ללא בדיקה, מרחיק את הציבור - ובעיקר את משפחות הקורבנות והחטופים - מתשובות אמיתיות לשאלות ההיסטוריות הקשות והכואבות. נדמה לי שאפילו אין צורך להסביר את ההיגיון שביסוד הטענה הזאת. הזמן משחק לרעת האמת. ואת האמת כולנו מוכרחים לדעת. מזה אין דרך לברוח.
עניין נוסף שחשוב לתת עליו את הדעת הוא העובדה שהתמשכות מהלך החקירה ודחייתו מרחיקים אותנו גם מתיקון. תיקון של כל המערכות שראינו את קריסתן המחרידה והמאד מטרידה בשבת של שמחת תורה. ואני לא מדבר רק על צה״ל והשב״כ. שום דבר לא עבד כאן בשבעה באוקטובר, והימנעות מהתמודדות עם המחדלים והכשלים של היום הזה, מקטינה את הסיכוי שלא נחזור על בדיוק אותן הטעויות, ולא נעמוד שוב מול אותה קטסטרופה.
בנוסף, עניין נשיאת האחריות של המעורבים באסון, גם היא מאבדת מעוקצה וממשקלה והנראות הציבורית ההכרחית שלה. אבל בעוד אם אנשי מערכת הבטחון כבר מחוץ לתפקידם, הפוליטיקאים הכושלים עדיין שם, ודבר לא ימנע מהם להתמודד שוב בבחירות, ואולי אפילו להגיע לעמדות השפעה והכרעה על חיינו כאן, באין מפריע, כאילו לא נדרש גם בדרג הפוליטי ביעור חמץ משמעותי. ביעור שאין שום דרך להתחיל בו באמת, ללא הפעלת מנוף הלחץ של ועדת החקירה.
ואולי גרוע מכל הוא החשד המנקר שהדרג הפוליטי הזה מנסה לחמוק מאחריות, מתשובות ומהתוצאות האישיות ההכרחיות של מחדליהם. אינני מקל ראש כלל ועיקר במשבר האמון המהותי בין הממשלה הזאת למערכת המשפט, אבל אם זו מתוכננת להיות העילה של הימנעות - או מסמוס - של ועדת החקירה, אזי הדבר יהווה נקודת שפל וקו שבר מסוכנים מאד בהתנהלותה של ישראל כמדינה.
שבירת הכלים על רקע זהות מרכיב הוועדה (הנשיא יצחק עמית) אולי נדמית סבירה והיגיונית לאנשים מסוימים, אבל היא אינה סבירה ואינה היגיונית אם תוצאותיה יהיו שאת המחדל הגדול בתולדות ישראל תבדוק ועדה מעוקרת, או נעדרת מעמד שקבוע בחוק. כל המחדלים הגדולים בתולדות ישראל נבדקו על ידי ועדת חקירה ממלכתית, ושינוי כללי המשחק, בטח במקרה בו מוכרחים לפעול ממש לפי הספר, יהווה תקדים שאת תוצאותיו לגבי האחריות שנדרשת כאן מאישי ציבור אין דרך לדעת, אבל אלה בוודאי יהיו הרסניות.
כך או אחרת, הממשלה הזאת משחקת משחק אנוכי מאד, ומסוכן מאד, באופיה של ישראל וביסודותיה, ואפשר רק לקוות שיתקיים בהם הפתגם: ״אתה יכול לרוץ ולברוח, אבל אתה לא יכול להסתתר״. כי מהאמת של השבעה באוקטובר אסור להם להסתתר. ותפקיד הציבור יהיה לוודא זאת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו