הצביעות השקטה: את מי האירו פצצות התאורה?

לאיזה נשיא הרצוג להאמין? לזה שגינה אתמול בצנוניות את פצצות התאורה מעל קיסריה, או לזה שהתעקש, למרות התנגדות ציבורית עזה, להעניק פרס הוקרה נשיאותי לארגון מחאה שהטיל טרור ונדליסטי במשרדי מכון המחקר קהלת?

לאיזה יו"ר אופוזיציה לפיד להאמין היום? לזה שגינה בחוסר רצון מופגן את האלימות של מתנגדי הממשלה, או לזה שנוהג לכנות את נתניהו "חסר נשמה" ואת חבריו "קבינט המוות"? לאיזה יו"ר מחנה ממלכתי גנץ מומלץ להאמין הבוקר, לזה שגינה בציוץ יבשושי את השיא החדש בשבירת הנורמות, או לזה ששתקועוד כרמטכ"ל ושר ביטחון לשעבר, מול גל איומים בסרבנות ובמרי שפורר לרסיסים את צבא העם, עד שכבר היה מאוחר מדי"?

לגבי ראש השב"כ רונן בר, היועמ"שית גלי בהרב-מיארה, שופטי העליון ושאר "שומרי הסף" של החוק, הצדק והדמוקרטיה – חבל להכביר במילים. כאשר דובר בממשלת השינוי היקרה לליבם – הם הרעידו עולמות בתדרוכים, הדלפות, נאומים והודעות על סכנת האלימות, ההסתה, וקומץ מפגינים אומלל בכיכר ברעננה – אבל עכשיו, ולמעשה לאורך כל השנתיים האחרונות, הם עטופים בשתיקה נואלת.

זה לא וואטאבאוטיזם ולא הצבעה על צביעות או כפל מוסר. זה לומר את המובן מאליו: פצצות התאורה האלה האירו לא רק את חצר בית רה"מ. הן האירו באור זוהר את האשמה הקולקטיבית של "שומרי הסף" של הדמוקרטיה. קשה לתפוס מה צמח פה תחת השתיקה, החסות, הסובלנות, ההכלה, האמפתיה והלגיטימציה שהעניקו לאלימות פוליטית כל המערכות מעצבות התודעה בישראל.

יצאו נגד הרפורמה אבל נירמלו הסתה

מפוליטיקאים חלשי-אופי שמעולם לא העזו להעמיד קו אדום מוסרי ל"בייס" שלהם, והמשיכו להופיע להפגנות גם מול קריאות ושלטי "בוגד", "רוצח" ו"היטלר" ושלל גיליוטינות וחבלי תלייה – ועד כאלה שממשיכים לקרוא ל"הרעדת המדינה" ול"מרי אזרחי".

מעיתונאים, פרשנים ואנשי תקשורת חוללו סערות בכל פעם שמישהו הפריע לנפתלי בנט בנאום ממלכתי, צעק עם מגפון לעבר בני בגין, או התקרב לעידית סילמן בתחנת דלק. אותם גורמים הפכו לגיבורי תרבות כשעודדו סרבנות המונית, דיברו על איום במרי אזרחי, והזהירו ש"לא יהיה צבא", חסמו את המדינה, שיבשו את נתב"ג, חזרו שוב ושוב על ביטויים כמו "בוגד", והטרידו פיסית חברי קואליציה ואת בני משפחותיהם ברגעים פרטיים.

קצרה היריעה מלדון בפשעי מערכת האכיפה והצדק, לרבות הפרקליטות ובית המשפט, זו שידעה לצאת בחריפות ובנחרצות נגד הרפורמה, אבל הכשירה, הלבינה ונירמלה פה במשך שנתיים מופעים מוטרפים, דמיוניים ממש, של השחתת רכוש, ונדליזם, פגיעה שגרתית בחופש התנועה, איומים בסרבנות המונית וקריאה פומבית לאי-התנדבות, עידוד מרי אזרחי וימי שיבוש, הבערת מדורות בכבישים, שוב ושוב פריצת מחסומי ביטחון סביב מעון ראש הממשלה – וכמובן, שיח הסתה גס רוח ואלימות מילולית לסוגיה.

בזמן שבלבלו לנו את המוח על "מכונת הרעל" של נתניהו והתגוללו על ההסתה והפילוג של "שופרותיו" – "שומרי הסף" של הדמוקרטיה השקו וטיפחו פה בהתמדה קונצרן תעשייתי שוקק של ארס מילולי, סרבנות צבאית, ונדליזם, שיבושי שגרה, ושיח הסתה מסוכנת.

לפני הרפורמה, בזמן הרפורמה, אחרי שהיא ירדה מהפרק ותוך כדי המלחמה: הסכמה שבשתיקה במקרה טוב, ועידוד פעיל במקרה השכיח יותר, של כלל המערכות הפורמליות והפוליטיות, להפרת כל נורמה חוקית, דמוקרטית, אזרחית וחברתית כחלק מהמאבק בממשלת נתניהו – לפני הרפורמה, בזמן קידום הרפורמה, אחרי ביטולה של הרפורמה – ובזמן המלחמה. וברוב חוצפתם, הם עדיין מאשימים בכל הטירוף שהם הצמיחו פה את נתניהו – ואת יריב לוין.