שוב העורך ביקש ממני לכתוב טור על משבר הגיוס - הפעם על רקע החלטת גלנט, שאושררה על ידי השר כ"ץ, להתחיל בשליחת 7,000 צווי גיוס לחרדים. התבקשתי לכתוב כ"מילואימניק", לזעוק את זעקת אלו שכבר לא יכולים לשאת לבד את האלונקה המדממת הזו, אך גרוננו ניחר. זעקת השבר מהדהדת מעל כל במה, זעקה אוטומטית בלתי נשלטת, כמו זו שנפלטת כשחוטפים אגרוף בפרצוף.
את השנה האחרונה סיימו מילואימניקים רבים כשהם יותר ימים בצה"ל מאשר בבית. נכון יותר, עשרות אלפים מהם היו בבית בסך הכל שלושה-ארבעה חודשים, במצטבר. אי אפשר להסביר במילים את המשמעויות של היעדרות כזו מחיק המשפחה ומהעבודה. והבעיה הגדולה היא שהדרישה הלא הגיונית הזו צפויה אולי לרדת מעט, אך לפי הפרסומים - גם ב־2025 חטיבות המילואים יגויסו, לחודשיים וחצי.
מצב כזה, כשאחריות גדולה מדי מוטלת על קבוצת אנשים קטנה מדי, שוחק למעשה גם את הסד"כ הקיים; נשירה שקטה שבה גם מי שרוצה לתת - כבר לא מסוגל לעמוד בדרישות. לא השתמטות, חלילה, פשוט קריסה. מה נאמר ללוחם שנתן כבר 250 ימים בשנה, אך לזימון ב־2025 יגיד שהוא כבר לא יכול לבוא, או יכול להתייצב רק לשבועיים? סיטואציות פיקודיות כאלה כבר הגיעו לפתחם של המפקדים, בין סבבי הלחימה. כשיש ציבור שלא משרת, ושיעור המשרתים במערך המילואים הלוחם נמוך גם בציבור הכללי, מה אפשר להגיד לחייל הפשוט שכבר לא מסוגל יותר?
כור היתוך? זה לא הזמן
בשבוע שעבר כתבתי כי מבחנו הראשון של כ"ץ לא יהיה בחזית הדרום או הצפון, אלא בהחלטה שתצא מבסיס אכ"א בתל השומר. שר הביטחון החליט בצדק שלא לבטל את הצווים לחרדים, תפוח אדמה פוליטי לוהט שהשאיר לו גלנט בירושה. אולם לצד זה, בהנהלת הקואליציה העבירו מסר ברור לחרדים - תספגו את המהלך שהשאיר גלנט, אלו רק צווים ראשונים, פועלים להגיע להסכמה איתכם על חוק פטור מגיוס.
נאקת הכאב של הציבור המשרת לא משפיעה מספיק על ההנהגה החרדית. זו עדיין דבקה בדרך האיוולת, שקורעת לגזרים את הלכידות החברתית וגם פוגעת ביכולת ההגנה והביטחון של צה"ל. שנה אחרי תחילת המלחמה, היה מצופה כבר לשמוע ממנה קריאה מובהקת שלכל הפחות מי שלא לומד יתגייס. כשהשר ארבל השמיע קריאה שכזו, הוא חטף ביקורת חריפה מהנהגת ש"ס.
הוצאת הצווים היא צעד מבורך, אך צה"ל מחויב לבצע גם שלל פעולות משלימות, בדגש על הקמת יחידות ומסלולים ייעודיים לחרדים. לאחיי החילונים אומר בפשטות: זה לא הזמן עכשיו לכור היתוך. יחידות החרדים צריכות להיות על פי תנאיהם ההלכתיים - החל בכשרות ועד הדרישה שלא לשלב נשים ביחידותיהם.
בציבור החילוני יש מי שמתנגדים בחריפות לדרישות אלה ומזהיר ממיליציות חרדיות בצה"ל. במציאות אחרת הייתי מסכים עם חלק מהטענות, אך כעת זהו המס שכולנו נדרשים לשלם כדי לגייס חרדים - מחיר נמוך ביחס להקרבת המילואימניקים ושאר מחירי המלחמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו