"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
קלוג בשבוע

ישראל תשפ"ה - משחקי חיזור: אלה 20 המנדטים שעדיין מתלבטים

צריך להבין שסקרים הם לא כלי חיזוי, אלא כלי חיזור - של הפוליטקאים אחרינו • אז מה חושבים המתלבטים? מחקר מפתיע לחג • ומה לומדים ממצעד הזמרים המושמעים בישראל? רמז: לא פחות מאשר מהסקרים עצמם

,עודכן
0השמעה
אז מי הם 20 המנדטים המתנדנדים?. צילום: ללא קרדיט

בלבלי אותו

טעות נפוצה היא לחשוב שסקרים הם כדור בדולח כדי לחזות את העתיד. ובכן, הם לא. אז מה כן? הם כלי עבודה עבור פוליטיקאים, אנשי עסקים וחברות כדי להבין את ההווה ולתכנן מהלכים לעתיד, ודרך מעולה עבורנו, האזרחים, כדי להבין מה מניע את מקבלי ההחלטות המחפשים את תמיכתנו.

כי כשראש הממשלה שובר ימינה או מתנגד לעסקה, כשיאיר גולן מציע לכבוש רצועה בלבנון, ובני גנץ מתנגד למדינה פלשתינית - אלה החלטות המשפיעות על כולנו כבר כיום, אבל נובעות קודם כל מאיך שנבחרי הציבור שלנו מנסים להגיע אלינו בהווה, כדי שנצביע עבורם מחר.

או בקיצור - אנחנו לא עוסקים פה בחיזוי אלא בחיזור.

נרצה או לא, המחקרים משפיעים עליהם יותר מכל הפגנה או אייטם בחדשות, פשוט כי אלה הבוחרים שיכולים להיות שלהם. ומעל הכל, האוכלוסייה המחוזרת על ידם היא של אלה שטרם החליטו. אז בואו נכיר את המתלבטים, נכון לראש השנה תשפ"ה.

היא לא תדע

על פי סקר מיוחד שביצע עבור "קלוג בשבוע" מכון סמית בבעלות רפי סמית, מספר המתלבטים כיום עומד על - תחזיקו חזק - 20 מנדטים. אז מי הם המתלבטים?

קודם כל הן מתלבטות. כמעט 70% מהאנשים שלא החליטו למי להצביע הן נשים. המתלבטים נוטים לימין באופן דרמטי, 62% מהם מגדירים את עצמם כמרכז־ימין עד ימין עמוק, ורק 10% כמרכז־שמאל עד שמאל עמוק. למתלבטים חשובות שלוש סוגיות באופן משמעותי: נושא עסקת החטופים (42%), איראן והפלשתינים (38%) והמצב הכלכלי (34%).

לאיזה מפלגות המתלבטים נוטים להצביע כרגע? 35% טרם החליטו, 23% למפלגת בנט, 9% לגנץ, 8% ליכוד, והשאר מתפזרים בין שאר המפלגות.

ומעל הכל, לתשומת לב נבחרי הציבור שלנו, יש שאלה אחת שחוצה קהלים: כששואלים איזו ממשלה צריכה לקום אחרי הבחירות הבאות - 54% מהמתלבטים רוצים ממשלת אחדות מרכזית, רק 19% רוצים ממשלת ימין על־מלא, ורק 11% תומכים בממשלת מרכז־שמאל על־מלא.

צלמו את הנתונים האלה - הם הולכים לנהל את חיינו בשנה הקרובה. בזה לפחות אין סיבה להתלבט.

במה יבחרו המתלבטים? פתקי הצבעה בבחירות,צילום: אורן בן חקון

רדיו חזק

כל מי שקנה מכונית חדשה אחרי שנים ארוכות של טרנטה, כמוני למשל, חווה את הפעם הראשונה שבה האוטו מחזיר אותך למסלול, כשאתה בכלל רצית לסטות להנאתך מהנתיב. ואז אתה מבין שזהו, תם הטקס. מהיום אם אתה תרצה לגלוש הצידה, תצטרך להחליט את זה, לאותת ולגלוש ימינה. או שמאלה. או במילים אחרות - חסל סדר אינטואיציה, יש פה נתונים שקובעים את המסלול.

זאת התחושה שהיתה לי כשקיבלתי השבוע את מצעד ההשמעות המוזיקלי של ישראל בשנה האחרונה. משהו החזיר אותי למסלול, הזכיר לי מהי המדינה שבה אנחנו חיים. יש המון זמרים בישראל, הם כישרוניים, הם מפורסמים, הם כוכבי תרבות. הכל נכון, רק שרשימת האמנים המושמעים היא אחרת לגמרי.

מבין הזמרים המושמעים בישראל. אייל גולן,צילום: משה שי

מתוך עשרת האמנים המושמעים יש שניים של הדור הוותיק, בונה הארץ, השבט הלבן. אחד מהם גם חי. שלמה ארצי הגדול. שמונת האחרים הם זמרים מזרחיים או ים־תיכוניים בזהותם, וגם אני לא יודע מה ההבדל בין הז'אנרים. אז הנה שמותיהם: איל גולן בראש, שרית חדד, עומר אדם, שלומי שבת, עדן חסון, איתי לוי, פאר טסי, ליאור נרקיס. טוב, זה רק רדיו, אמרתי לעצמי, מה העורכים המוזיקליים כבר מבינים. אז הנה שלישיית האמנים המובילים השנה ביוטיוב, שם העורכים המוזיקליים הם העם: עומר אדם, איל גולן, פאר טסי.

מי שמביט בי מאחור לא יודע

מפתיע, לא? תפתחו כל פסטיבל, טקס, עצומות אנשי רוח, מאמרי דעה או הפגנות - הם כמעט לא קיימים שם. כמו שאמרו על הטלפונים הכשרים של החרדים: יש טלפון כשר, וטלפון להתקשר. אז יש אמן ששומעים עליו, ויש אמן ששומעים אותו.

זה הזכיר לי משהו, לא ידעתי להגדיר מה. ואז, רגע לפני שהתעצבנתי על המערכת שהחזירה לי את הרכב למסלול ושמה בפניי את הנתונים היבשים המוזרים האלה, הלכתי אל נתוני ההגדרה העצמית של הישראלים בשנת 2024. ובכן, שימו לב: 66% מהציבור מגדירים את עצמם בין מרכז־ימין לימין קיצוני, 13% מגדירים את עצמם בין מרכז־שמאל לשמאל קיצוני, ועוד 19% מגדירים את עצמם כמרכז.עכשיו תחזרו אל נתוני הזמרים המואזנים בישראל. כל פרשנות על אחריותכם בלבד.

שנה יותר טובה שתהיה, זה בטוח.

"פסקול שלישי": ריטה, קובי אוז, פטריק סבג, עברי לידר, איה זהבי פייגלין, שי צברי, סיון טלמור, יונתן רזאל ומשה קלוגהפט,צילום: ללא קרדיט

אישי בשבוע

השבוע הייתי במפגש הרמת כוסית של צוות "פסקול שלישי", חבורת אמנים מדהימה שהיתה לי הזכות כיוצר להיות חלק ממנה, והתכנסה לפני טבח 7 באוקטובר כדי ליצור אלבום שמחבר את הדור הצעיר לזיכרון השואה. אחד השירים שיצרנו - הראל סקעת, גיא מזיג, סיון טלמור ואנוכי - נקרא "ילד שלי", ובו כתבנו בפזמון: "ילד שלי, אם הנוף השתנה, תלך ישר כי ההיסטוריה חוזרת על עצמה". בינתיים ההיסטוריה עשתה אלינו פרסה, ובגדול - ואנחנו צריכים להתחיל סיבוב חדש של הטמעת זיכרון לדורות הבאים.

לקראת 7.10 יתקיים "סלון עוטף" ובו מפגשים בסגנון סלוני "זיכרון בסלון" שהפכו למסורת ישראלית ביום השואה, רק עם שורדים משנת 2023. כל מי שרוצה להיות חלק מהמסורת החדשה מוזמן להירשם, לארח ולהתארח, ולהבטיח שלא עוד. שוב. להרשמה:https://www.salonotef.com

שיר בשבוע

"כל מטוס שטס בשמיים

כל כוכב מאיר בעיניים

מזכיר לי אותך"

לאה שבת בשיר פרידה מנסראללה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר