חזית שמינית מתוצרת עצמית: הקרב על המינויים בבית המשפט העליון והאולטימטום של לוין

אחרי שנה שבה התקוטטנו ברחובה של עיר, ונפתחה מלחמה מול אויבינו האמיתיים מבחוץ, לדאבון ליבם של אזרחי ישראל - נראה כי המאבק מאשתקד חזר.

בתחילה נראה שהצדדים מתעלים לגודל השעה ומתגברים על המחלוקות. זה עבד ביחס למינוי שופטים לערכאות הנמוכות. פוגלמן, לוין, נציגת האופוזיציה ולשכת עו"ד הגיעו להסכמות ומינו 162 מינויים למערכת המשפט. אך בסלע המחלוקת כל צד החליט להתבצר בעמדתו ולהיות שוב הכי צודק - תוך שהוא יודע מה עלול להיות המחיר של חזרת המריבה.

מי לא ניסה לתווך בין הניצים? הנשיא הרצוג שוב הציע להכניס ידיו למדמנה, גם עורך הדין הוותיק ציון אמיר הזיע בניסיון לגשר - אך בין לוין לפוגלמן נותרה תהום פעורה. אחרי שלא הגיעו להסכמות, כעת בג"ץ מאיים להוציא צו שיחייב את לוין לכנס את הוועדה ולבחור נשיא לעליון. בהיעדר רוב בקואליציה, השופטים, הלשכה וח"כ אלהרר יוכלו למנות את יצחק עמית לפי שיטת הסניוריטי.

לוין עלה על עץ

לוין מתנגד חריף למינוי עמית, גם מבחינה אידיאולוגית וגם כי הוא כבר עלה על עץ מול תומכיו, כך שהוא לא יכול למנות את עמית בלי פיצוי משמעותי לבוחריו. התמורה של לוין היא מינוי ד"ר רפי ביטון או ד"ר אביעד בקשי, אחד משני אדריכלי הרפורמה המשפטית, לשופט בעליון. פוגלמן והשופטים לא מסכימים לדיל. כמו שעמית ובקשי הם סמלים ציבוריים ללוין, כך הם סמלים ציבוריים בשביל השופטים.

התפשרות לוין במינוי עמית לנשיא היא לא צעד גדול מבחינתם, שכן זוהי דרך הטבע של הסניוריטי. שינויה יהפוך את הליך המינוי לשיטתם לפוליטי. ואילו בקשי או ביטון הפכו לסדין אדום ציבורי מבחינתם, בדומה ליחס של לוין לעמית. בתירוץ רשמי הם טוענים שהם לא עומדים בסטנדרט הראוי.

בסביבת לוין הגיבו לאיום של בג"ץ להוציא צו נגדו ומסרו: "ההחלטה צפויה, בניגוד עניינים ובחוסר סמכות. הם השופטים של עצמם. למעשה הם משתלטים על הוועדה לגמרי, מסרבים לקבל כל מי שלא משלהם ורק מוכיחים כמה הרפורמה צודקת".כמו כן, השר קרעי קרא ללוין שלא לכבד את פסיקת בג"ץ. כלומר, להצית מלחמה שלשיטתו כבר הוצתה על ידי השופטים.

חוסר אחריות ציבורי

לוין לא יפר את פסיקת בג"ץ, אך הוא אומר בשיחות סגורות כי יחרים את הנשיא שימונה בכפייה מעל ראשו. הוא לא ייפגש איתו, לא יערוך איתו מינויים, ועמדתו היא שאם בג"ץ יכפה עליו מינוי בצו, אז שיכפה עליו בצו גם שיתוף פעולה עתידי עם הנשיא שייבחר.

לוין אמר: "אגיד לפוגלמן שיכנס את הוועדה לבחור נשיא, לא אשתף פעולה בהצגה הזאת". העניין הוא שלא משנה מי צודק. השאלה היא מה המשמעות של התבצרות הצדדים בחוסר אחריות ציבורי שכזה.

והמשמעות היא: שוב פילוג ומריבה בתוך העם בזמן מלחמה. פוגלמן והשופטים יכולים להסכים לוותר על עקרון הסניוריטי שלוין רוצה, בתמורה להכנסת איזון שכל נשיא ייבחר רק בווטו הדדי בין השופטים לנבחרי הציבור. ככה גם הפוליטיקאים יוכלו להשפיע על בחירת הנשיא, אך תימנע פוליטיזציה.

בג"ץ מאיים להוציא צו שיחייב את השר לוין לכנס את הוועדה ולבחור נשיא לעליון. השופטים ולשכת עורכי הדין ימנו את יצחק עמית לנשיא

מנגד, העולם לא ייחרב אם שופט בדמותו של לוין, אחד מתוך 15, ייכנס לסגל העליונים. זו לא הפיכה, מקסימום זרת בדלת. אם הציבור ירצה בהמשך שר משפטים אחר שימנה שופטים ליברליים, הוא יפגין זאת בקלפי. מנגד, לוין גם דבק בצדקתו במקום לפעול בחוכמה. בקצב הזה גם ימונה עמית לנשיא, גם יתפתח משבר חוקתי וגם לוין עלול לסיים קדנציה בלי הישגים של הכנסת שופטים שמרנים לעליון, אם לא יגיע להסכמות.

כתבנו נטעאל בנדל פרסם אמש (שלישי),כי השופטים הציעו ללוין שורה של דמויות משפטיותשמרניות כאפשרות למינוי בהסכמה לשיפוט בעליון. מבחינת לוין, חוץ מבקשי ומביטון כל השאר לא באמת שמרנים. עם זאת, לוין הסכים להתפשר על השופט אילן סלע, אך התנה זאת בכך שעמית לא יהיה נשיא - השופטים סירבו.

קל להתגולל על לוין, החשוד המיידי אחרי שנה שבה ניסה בעצמו להכריע את המחנה הליברלי ללא חמלה, וכעת הוא בצד שרוצה הסכמה רחבה. אך גם מהשופטים היה מצופה לנהוג באחריות לנוכח המצב ולהתפשר על עמדותיהם. במחנה הליברלי דרשו אשתקד הסכמה רחבה. כעת, כשהם מחזיקים ברוב בוועדה, הם רוצים להתעלם מרצון תומכי הממשלה.כדי ללחוץ על השופטים, לוין מאיים בהחזרת חקיקת שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הוא מודה שאין בכוחו לעשות זאת, כי אין לו רוב.

מנצלים את היעדר הרוב

פוגלמן והשופטים מנצלים את היעדר הרוב של לוין בכנסת כדי להכריע את המאבק. על רקע איומים אלה, ישראל ניצבת בפני חזית נוספת, שבה כולם נחושים בצדקתם אך פוגעים בצדקת הדרך המשותפת. הדרך שבה האויבים מבחוץ מזכירים לנו שאין לנו ברירה אלא לצעוד יחד.