אצבע בעין: הממשלה צריכה להסיר ידיה מטקס ציון השבעה באוקטובר

בפרפראזה לדרישת השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מהפצ"רית האלופה יפעת תומר ירושלמי "להוריד את הידיים מהלוחמים" – נכון לדרוש גם ממשלת ישראל ככלל ומהשרה מירי רגב בפרט להסיר את הידיים מהטקס הממלכתי לציון טבח השבעה באוקטובר.

רגב, ללא הסבר הגיוני מלבד כיבודים לזוג נתניהו וצרכים פוליטיים אחרים, מתעקשת בכל הסכם קואליציוני, ללא קשר למשרד אליו תתמנה, להיות אחראית על מערך הטקסים הממלכתיים.

רגב לא נחשבת דמות מאחדת ועשתה שמות בטקסי הזיכרון והעצמאות הממלכתיים לאורך השנים, לרבות ניסיון קיצור נאומו של יו"ר הכנסת אמיר אוחנה ומתן אפשרות לנתניהו לנאום ביום החגיגי בניגוד לפרוטוקול.אולם, כל זאת לא מנע את מינויה לשרת האחראית על טקס שבעה באוקטובר מטעם הממשלה.

יש להגיד ביושר – שרת התחבורה היא האדם האחרון שצריך לקבל לידיו אחריות על טקס רגיש שכזה, שצפוי להתקיים בזמן שהתותחים עדיין רועמים, בזמן שהלוחמים עדיין מלקקים את פצעיהם במחלקות השיקום ובזמן שאנו לא יודעים מה גורל החטופים ואם עד אז ישובו לביתם, וזאת נכתב בצער עמוק, אך במבט מפוקח.

מינויה של רגב הוא אצבע בעין לתושבי העוטף, למשפחות החטופים, שחלק לא מבוטל מהם אינו רוחש לה כבוד ומניעים עניינים.

אך האמת, שהשרה איננה הסיפור, הממשלה כולה צריכה להסיר את ידיה מניהול הטקס. הממשלה צריכה להיות שותפה, אסור להדיר את נבחרי הציבור שמייצגים את המדינה, אולם ממשלה שכשלה בשבעה באוקטובר, טרם הקימה ועדת חקירה ממלכתית למחדל בעוד העומד בראשה חושב שידו לא הייתה בבמעל – לא יכולה לזכות באמון הציבור לניהול הטקס. לכל הפחות, לא בשנה הראשונה, כאשר המלחמה עדיין בעיצומה. בעתיד, ממשלות ישראל יוכלו לנהוג אחרת, לאחר שירוויחו מחדש את אמון הציבור.

בעולם מתוקן, במקום למנות את רגב, הממשלה הייתה מקימה ועדה ציבורית לטיפול בטקס הכוללת את נציגי המשפחות השכולות, משפחות החטופים ותושבי העוטף – בראשות דמות ששרדה את התופת, שיודעת לעבוד עם כספי הציבור. חיים ילין הוא דוגמה אחת, אך ניתן למצוא גם אדם אחר שעונה לפרופיל. בצער רב, אנחנו לא בעולם מתוקן, רחוק מכך.