מדינה אחת, שני יקומים נפרדים: קיצוני הפלג אאוט, דרוזים אין

בבוקר, תחת שמש קופחת וגלונים של קרם הגנה, הגיעו אנשי הפלג הירושלמי הקיצוני לבסיס תל השומר כדי למחות נגד הגיוס לצה"ל - מול שוטרים מקצועיים, סבלניים ומלאי איפוק. בערב, ביקום מקביל, התכנסו במרכז רבין בתל אביב בכירי העדה הדרוזית, הנשיא, שר הביטחון, גנץ ואחרים לערב הוקרה לעדה וכדי לבכות על עשרת הלוחמים שנפלו בקרבות ועל 12 הילדים שנרצחו במג'דל שמס.

המשותף בין הצדדים הוא ששניהם מיעוטים. ההבדלים? שמיים וארץ: הקללות בבקו"ם לעומת הכבוד בתל אביב, הרצון לחבל במדינה מול הרצון להשתתף בה, משרתים מול משתמטים, ציונים מול אנטי־ציונים. פערים בלתי נתפסים במדינה אחת.

צריך לומר את הידוע, אך חייב חידוד פעם אחר פעם - המפגינים בבקו"ם הם מיעוט קיצוני, שולי, קטן, כת מוסתת ופנאטית שדוגלת באלימות ובשפה דוחה ככלי עבודה. כל קשר בינה לבין חרדי המיינסטרים לא רק שלא מקרי בהחלט, אלא פשוט לא קיים. ציבור המיינסטרים מקיא אותם, מוקיע אותם, סובל מהם ורואה בהם שוליים הזויים.

אמנם הקצנה בעניין הגיוס עוברת גם על המתונים בהנהגת הרב יצחק יוסף, הרב לנדו ועוד, אבל דרך המאבק, הרגשת השייכות, הבוז למדינה, הכאב הקולקטיבי והממשק בחיי היום־יום - שונים לחלוטין.

הדבר המדהים ביותר הוא שבמדינת חלם, בעוד הדרוזים שרוצים להיות שותפים במדינה נאלצים להיאבק על זכויותיהם בענייני בנייה, חשמל ותקציבים - הקיצונים שרוצים להרוס אותה דווקא נהנים מתקציביה.

לפי פרסום ב"כיכר השבת", בגלל פרצה בחוק הקובעת כי שלילת התקציבים בהוראת היועמ"שית ובג"ץ היא רק כלפי דחויי השירות (אלו שמגיעים לבקו"ם ומסדירים את דיחוי "תורתו אומנותו"), תלמידי הפלג הירושלמי שמוגדרים כמשתמטים מכיוון שהם לא מתייצבים בבקו"ם ומגישים את הדיחוי - דווקא הם מקבלים תקציבים. הזיה.

את אנשי הפלג הירושלמי אין דרך לנצח בהיגיון, בהידברות, ב"פעימות" של שליחת צווים. השבוע בבקו"ם, בצילו של אוטובוס שהפך למחסום, שאלתי אותם: אם ייפתח בסיס צבאי בבני ברק וכל כללי הצניעות יישמרו, המפקדים ואפילו האוכל יהיו שלהם, האם יתגייסו? התשובה היתה חד־משמעית לא - "פריצת גדר" ועוד שטויות על "המדינה הציונית" שהם לא חלק ממנה. אין מה לשכנע, אף אחד מהם לא יגיע לגולני.

את התקציבים שלהם צריך להעביר ישירות לדרוזים המופלים לרעה.

דרוש ליבון ציבורי עמוק

יש שני מוקדים שיכולים לחולל את השינוי: משרד האוצר והכנסת. בימים אלה עמלים אנשי האוצר על גיבוש התקציב הבא. אחרי ש־7.10 עשה ריסטארט למדינה בכל התחומים, הגיע הזמן לריסטארט אמיתי בסדרי העדיפויות, ליצור סדר כלכלי חדש: ישיבות מתנגדות לגיוס - אאוט, דרוזים משרתים - אין.

באוקטובר ייפתח כנס החורף של הכנסת. שם יכולה הקואליציה לקדם את חוק הגיוס החרדי או חוקים לטובת העדה הדרוזית. אנשי העדה הדרוזית "חיזקו" את ברית הדמים בינם לבין מדינת ישראל.

משפחותיהם של גיבורי ישראל, זיכרונם לברכה – סמ"ר סופיאן דגש, סרן ווסים מחמוד, רס"ן ג'לאא אבראהים, רס"ן ג'מאל עבאס, רס"ר (מיל') אנואר סרחאן, רס"ל ג'ואד עאמר, סמ"ר דניאל ראשד, סא"ל סלמאן חבקה, סא"ל עלים עבדאללה וסמ"ר עדי מאלכ חרב - קשרו את גורלן בגורל מדינת ישראל, שצריכה להחזיר להן ברוחב לב.

הצרכים האמיתיים הם סוגיות הבנייה וחוק החשמל התקוע. החוקים ההצהרתיים צריכים ליבון ציבורי עמוק. על המעמד של הדרוזים אין מחלוקת, וזה הזמן לראות וליישם אותם.

שאלה של אמון

כנס הקיץ של הכנסת הסתיים עם עוד התנגשות בין דרעי לבן גביר על חוק הרבנים. על אף היותה הומוגנית, הקואליציה נחשבת קשה. ראשיה מצביעים על בן גביר כבעיה המרכזית. נתניהו, דרעי וגלנט לא סובלים אותו.

ולמרות הכל, אנשים ששוחחו עם נתניהו אומרים כי אין לו מחשבות שניות. הוא לא רוצה ממשלה או קואליציה אחרת, הוא מעדיף את ההרכב הנוכחי עד הסוף. לתפיסתו, היתרונות עולים על החסרונות. היתרון הבולט הוא שלאף אחד אין לאן ללכת. דרעי והחרדים יישארו בחוץ בממשלה אחרת. סמוטריץ' יפרק? - בתוך חודשים תקום מדינה פלשתינית. בן גביר לא יקבל עמדה בכירה כזו פעם נוספת. נתניהו סומך עליהם שיישארו ביחד לא בגלל יחסי אמון, אלא בגלל שלשלאות פוליטיות עבות.

סוגיית האמון מובילה את נתניהו גם בשאלת גדעון סער. בסביבת נתניהו יש לא מעט אנשים שהיו רוצים לראות את סער בפנים. יריב לוין תומך בהגדלת הממשלה גם כדי להגדיל את יציבותה וגם כדי לקחת מידיו של בן גביר את כוח־העל הפוליטי - כוח האולטימטום. לוין מאלה אשר חושבים שצריך להכניס את סער גם במחירים כבדים, עם תיקים משמעותיים ואפילו עם אופק בתוך הליכוד.

לכאורה, זה אמור היה להיות קל. רוב חברי הליכוד זועמים על גלנט, תוקפים את ניהול המלחמה, מכנים אותו "רופס" (תזכורת: באחד מהימים הדרמטיים בתחילת המלחמה גלנט הוביל קו נחוש שדרש מתקפה משמעותית בצפון – נתניהו, דרעי ואז גם גנץ ואיזנקוט היו נגד).

עם זאת, תיק הביטחון לא על הפרק - לא מאהבה לגלנט, אלא מחוסר אמון בסער. החשש ש"יעשה סיבוב" לטובת רלוונטיות והתאוששות בסקרים ואז ילך משאירה אותו מחוץ לממשלה. בינתיים.