החרדים המתונים לא עושים מספיק
החרדי הממוצע והמתון אינו אוהב שמקשרים אותו עם החרדים הקיצוניים - ההפך, הוא מגנה אותם • אולםך ההנגה המתונה, הפוליטית והרבנית חוששת להתעמת איתם
Your browser doesn’t support HTML5 audio
אחד הדברים שמכעיסים את האדם החרדי הממוצע והמתון הוא שמקשרים אותו עם החרדים הקיצוניים.
החרדי הספרדי שמצביע ש"ס, וגם החרדי האשכנזי שמצביע יהדות התורה, לא קשור לקיצונים שביום חמישי האחרון כמעט פרצו לדירתו של הרב שעובד עם הצבא על הקמת חטיבה חרדית או להזויים שהפגינו אתמול בבקו"ם.
ההפך - החרדי המתון מגנה אותם, סולד מהם, מתבייש בהם, כועס עליהם, ובעיקר יודע שהקיצוניים מוציאים לו שם רע ועושים לו נזק חסר תקדים. שכן לישראלי הממוצע אין שום יכולת להבדיל בין המתון לקיצוני, בין ה"שוינאים" ל"מחבלים", בין המיינסטרים לבין הפלג הקיצוני.
עם הקיצונים אין מה לדבר. מדובר בכת מופרעת של אנשים מוסתים, פנאטים, מנותקים מהמציאות הישראלית, חיים בתודעת כזב על רדיפה, ניסיונות לחלן אותם ושלל הזיות שלקוחות מאירופה של שנות ה-30.
דווקא בגלל כל אלה נשיאת העיניים היא למתונים וצריך לומר ביושר - המתונים לא עושים מספיק.
המתונים אוהבים להשתמש בטענה "אתם לא מכירים את החרדים", או "הקיצונים האלה תוקפים אפילו את המנהיגים החרדים" - זה נכון, וזה עדיין לא פוטר אותם מלנסות לפעול ביותר כוח נגדם. הרוב יכול לנצח את המיעוט - הוא רק צריך להיות נחוש מספיק.
כשעבריין מין ינסה לשכור דירה בשכונה חרדית הוא יגלה אפס סובלנות, ייכנע ויברח; חנות מכירת טלפונים שלא עומדת בכללים לא תשרוד; נגד פאות ראש מודרניות מדי לנשים, או בדי לייקרה, ייצאו אזהרות חמורות.
אם הרוב המתון היה יוצא למרר למיעוט הקיצוני את החיים - הוא היה מצליח. אין מניינים, אין שידוכים, יש שיימינג אכזרי בעזרת פשקווילים פומביים. זה אפשרי.
המנהיגים החרדים נאלמו דום
אם על כל הודעת דובר שיוצאת בשבת מתקבלות תגובות חריפות מיהדות התורה, נכון היה להוציא כזאת בניסיון פריצה לביתו של לייבל.
חדי לשון כמו חברי הכנסת אייכלר ופרוש פתאום נאלמו דום. אפילו אנשי ש"ס, למעט שני שרים, לא הוציאו מילה.
גולדקנופף, שבעצמו הותקף על ידי אותם קיצונים, חשש מהצל של עצמו, וכשנשאל על התקרית מסמס את זה בטענת "בכלל לא תקפו אותי, אלא רק את הרכב שלי".
המתונים לא תוקפים את הקיצוניים כחלק ממדיניות "פייגי המשוגעת" - משל חרדי מוכר המספר על שאלה הלכתית מורכבת שעולה לדיון, וכל רב מסתכל מעבר לכתף לראות מה הרב הנחשב המחמיר ממנו עושה ומתיישר לפיו, והרב המחמיר מכולם חושש שיחטוף צעקות מפייגי המשוגעת שתעמוד על הגג ותצעק לו "תתבייש, רפורמי".
ההנהגה המתונה, הפוליטית והרבנית חוששת להתעמת עם הקיצוניים, ובכך להיחשב כפחות "פרומערית" (אדוקה), כפחות דתית.
הרוב היה צריך להתקומם, הוא רק צריך להפסיק לפחד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנויהודה שלזינגר
הכתב הפוליטי של "ישראל היום". בעבר סיקר את תחום החרדים וכן את אזור תל אביב. הצטרף ל"ישראל היום" עם הקמתו ב-2007. בין כתבותיו הבולטות: הפרסומים הראשונים על אודות טיסת השבת, חשיפת פרשת הרב ברלנד, תחקיר על פרשיית אסתי ויינשטיין, מרד האדמו"רים על הקורונה שהביא לביטול אירועים המוניים והצלת חיים של ממש, חשיפת קולו של עמנואל מורנו. כמו כן, זכה לראיין שלושה אנשים מעוררי השראה בשנותיהם האחרונות: אורי אורבך ז"ל, חני וינרוט ז"ל והרב אביחי רונצקי ז"ל. בעל תואר ראשון במשפטים. נולד בבני ברק, נשוי ואב לשלושה.