לנתניהו יש הזדמנות להזכיר לאמריקנים: אנחנו כאן בזכות

עוד לפני שנתניהו ידבר בקונגרס האמריקני על הסכנה הגדולה הנשקפת לישראל ממדינה פלשתינית, עוד לפני שיביא לפני חברי הקונגרס את החלטת הכנסת האחרונה שמתנגדת באופן נחרץ להקמת מדינה כזאת ממערב לירדן, שרואה בה סכנה קיומית למדינת ישראל ולאזרחיה, שסבורה כי תהיה זאת רק שאלה של זמן קצר עד שחמאס ישתלט על המדינה הפלשתינית ויהפוך אותה לבסיס טרור אסלאמי־רדיקלי־איראני, שפועל לחיסול ישראל; עוד לפני שידגיש כי קידום מדינה כזאת מהווה פרס לטרור ויעודד את חמאס ותומכיו למעשי טבח נוספים נוסח 7 באוקטובר; עוד קודם לכל אלה - ראש הממשלה צריך לעשות משהו שלא עשה כבר זמן רב, משהו שהאמריקנים לא שמעו ממנו כבר כמה שנים, משהו שנכון שייאמר גם מול הרפובליקנים וגם מול הדמוקרטים.

תפיסת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל אינה נשענת רק על רכיבים ביטחוניים־צבאיים. הביטחון, שיאוים חלילה על ידי מדינה פלשתינית - אחת מאבני היסוד במדיניות ממשל ביידן למזרח התיכון - הוא כלי שנועד לשרת את הקיום היהודי בארץ ישראל, ששייכת לעם ישראל. יהודה ושומרון ומזרח ירושלים הם ליבה של ארץ ישראל, ערש ההיסטוריה והזהות היהודית, מחוזות התנ"ך; המנדט שלנו על ארץ ישראל. עוד לפני שאנו נמצאים כאן בזכות הכוח, וכדי להגן על ביטחוננו, אנו נמצאים כאן בכוח הזכות, כי "לא ארץ נָכריה לקחנו ולא ברכוש נָכרים מָשָלְנו כי אם נחלת אבותינו..." (שמעון החשמונאי).

נשמע לכם מופרך, ארכאי, תלוש? בן־גוריון ומנחם בגין השתמשו לא פעם בשפה הזאת. חיים ויצמן שכנע את אומות העולם, ובפרט את בלפור וחבריו, בצורך להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, לא במעט באמצעות הקשר והזיקה היהודית הנמשכת בת אלפי השנים לארץ ישראל, ערש הולדתנו. גבולות ארץ ישראל שהובטחה לעם היהודי בכתב המנדט שורטטו בוועידת סן רמו, ועל פי בקשתו של ראש ממשלת בריטניה לויד ג'ורג', שעימו שוחח ויצמן ממושכות, הותוו הגבולות, גם בהשפעת חלוקת הארץ לפי נחלות ל־12 השבטים. חבר הלאומים הכיר אף הוא בגנום הזה, ב"קשר ההיסטורי של העם היהודי לפלשתינה", ובזכות היהודית "להתיישב בכל מקום במערב פלשתינה, בין הירדן לים".

איננו כובשים ביהודה שומרון, לא רק מכיוון שעם אינו כובש בארצו, אלא גם מכיוון שלא ניתן להגדיר כ'כובש' מי שנטל לעצמו במלחמת מגן שטח שמעולם לא הוכרה בו ריבונות של עם אחר (הריבונות הירדנית שנטענה לגבי שטחים אלה מעולם לא הוכרה על ידי העולם).

שיח הזכויות הזה צריך להיות קומת המסד לכל דיון ביטחוני סביב האובססיה של הממשל הנוכחי בעניין מדינה פלשתינית, שאותה הוא מנסה להנכיח בכל מפגש עם מנהיגים ישראלים. אם לא נשמיע גם את הקול הזה, וכל מה שהאמריקנים ישמעו מאיתנו הוא ביטחון ושוב ביטחון ועוד ביטחון, המשתמע מכך יהיה כי ברגע שתימצא הנוסחה לספק לנו ביטחון – ניאלץ לסגת מחבלי המולדת הכי משמעותיים שלנו, יו"ש ומזרח ירושלים, שבהם חיים כיום 750 אלף יהודים. כך נסיים ללא זכויות ובלי ביטחון. לנתניהו יש הערב הזדמנות לדבר אל אמריקה גם בשפה הטובה והישנה הזאת. כדאי שינצל אותה.