"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

בלוף גיוס החרדים: הרעש הגדול ייגמר בלא כלום

בציבור הליטאי יודעים היטב שסוגיית הגיוס היא שקר שתפח לאורך השנים • כדי לשמור על תלמידי ישיבות "חברון" ו"מיר", צריך לאשר למי שאינו עילוי לצאת לצבא

,עודכן
0השמעה
"ייהרג ובל יעבור"? איומי הסרבנות יישארו על הנייר. צילום: אורן בן חקון

בשער הביטאון "יתד נאמן" התפרסמה אתמול כותרת אדומה כדם: "ההוראה לבני הישיבות שלא להתייצב כלל בלשכות הגיוס, ולא להיענות לכל זימון שהוא, גם לא לזימון ראשון", נכתב בשם גדול הדור החרדי־ליטאי, הרב דב לנדו - קריאה ראשונה מסוגה לסרבנות, במסגרת הסכסוך הנוכחי בין המגזר החרדי לציבור הכללי.

בציבור הליטאי יודעים היטב שסוגיית הגיוס היא שקר שתפח לאורך השנים. אמנם כ־60 אלף תלמידים מקבלים פטור בשל "תורתו אומנותו", אך לא בהם מדובר. מי שיקבלו את הצווים הם אלו שמנסים בכוח להשאירם בעולם החרדי, שמכונים במגזר "נושרים", שכל קשר בינם לתלמידי ישיבות העילית מקרי בהחלט.

מחאת החרדים הקיצוניים נגד חוק הגיוס בירושלים // השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

אבל למנהיגי החרדים לא אכפת לשחק את המשחק שיספק להם את הרווח הגבוה ביותר. לא באמת מעניינים אותם צורכי הצבא או שזו פגיעה במדינה. להם אכפת שהסכר לא ייפרץ, שלא יגלו את הבלוף שלהם. סרבנות מצד אנשים שחלקם לא טורח לקום לתפילה בבוקר היא מחיר פעוט לשלם כדי שחלילה המגזר לא ייפגע. אם תרצו, מדובר בהקרבה של 3,000 פיונים למען 57 אלף נוספים.

משהו באמת חייב להשתנות

מנהיגי החרדים למדו בשנה האחרונה שהצהרות סרבנות לא עולות כסף. הצבא מפחד לגנות, האופוזיציה תגנה אך ראשיה יגבו אותם. ואם צריך לבחור במה שישבור את הכלים - איום בסרבנות או יציאה של מאות אלפים לרחובות - איום הסרבנות לוקח. וכל עוד מדובר באיום, אלו מילים בלבד.

החרדים מקווים עדיין למצוא דרך לתקן את הבלגן העצום שלתוכו הכניסו את עצמם. כש־400 עילויים מקום המדינה הפכו ליותר מ־60 אלף איש שמגדירים את עצמם "תורתם אומנותם", אף שכולם יודעים שזה פייק ובלוף אחד גדול - צריכים מנהיגי החרדים למצוא איכשהו פתרון לנושא גיוס בני הישיבות. וגם הם יודעים: זה עליהם.

מנהיג הזרם הליטאי בציבור החרדי, הרב דוד לנדו,צילום: ללא

מאחורי הקלעים הם מודים בנכונותם לגיוס של מי שלא לומד, אך אסור להם להיראות כאילו נכנעו ל"ציונים". לכן, תגובתם האוטומטית להצהרת גלנט שישלח צווים לחרדים היא גרסה מרוככת של "ייהרג ובל יעבור". אך לא מן הנמנע שהרעש הגדול ייגמר בלא כלום, והאיומים החמורים בסרבנות יישארו על הנייר בלבד.

אין חולק, גם בקרב החרדים, שמי שלא לומד צריך להתגייס. השאלה היא אם בעולם החרדי יסכימו להכיר בכך שישיבות הנושרים הן המצאה מבישה שכל מטרתה היא הגדלת המגזר, שימור השליטה בקהילה והיתר להשתמטות מגיוס. כל עוד המנהיגים ינסו לאכול את העוגה ולהשאירה שלמה, העימותים ילכו ויתחזקו.

כלל לא בטוח שהמנהיגים יכולים להוביל לשינוי הרצוי,צילום: אורן בן חקון

מה שנדרש ממנהיגי החרדים הוא ההבנה שמשהו באמת חייב להשתנות. לא מכסות, לא משחקים, אלא שינוי אמיתי. כדי לשמור על תלמידי ישיבות "חברון" ו"מיר", צריך לאשר למי שאינו עילוי לצאת לצבא. כלל לא בטוח שהם מסוגלים להביא שינוי שכזה, ולכן התנגשויות נוספות ועוצמתיות יותר הן רק עניין של זמן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר