תוכניות לחוד ומציאות לחוד: ההבטחות של המפלגות החרדיות לא התממשו

בצעד דרמטי, עם תחילת הקדנציה, בג"ץ פסל את אריה דרעי מלכהן כשר הפנים והבריאות. לאחר שנשכב על הגדר עבור רה"מ נתניהו ונשבע לו אמונים במשך ארבע מערכות בחירות ברציפות, דרעי היה בטוח כי נתניהו יאמץ פתרון של אי־אמון קונסטרוקטיבי, כדי למנות אותו לראש ממשלה חליפי. ואולם, נתניהו הותיר אותו ללא הכורסה המיניסטריאלית.

כך, "חוק דרעי", שנתפר למידותיו, נפסל בבג"ץ והשאיר אותו מחוץ לשולחן הממשלה, תוך שהוא נאלץ לעשות את הדבר השנוא עליו ולהאציל סמכויות. דרעי ניסה להתנחם בקבינט המלחמה, שבו השתתף כמשקיף, אולם לאחר פרישת בני גנץ גם הנחמה הקטנה הזו נלקחה ממנו.

הסערה האמיתית הגיעה עם דיוני חוק הגיוס. החוק, שהיה אמור לעבור ללא בעיות, נתקל בקיר ששמו "הרפורמה המשפטית". עם פרוץ המלחמה הגיוס ההמוני של אזרחי ישראל למילואים חיזק עוד יותר את הלחץ על גיוס חרדי, אם כצורך מבצעי קונקרטי ואם כאקט מוסרי המקל על משרתי המילואים ששגרת חייהם נפגעה במשך תשעה חודשים.

סערת חוק הרבנים

לצד חוק הגיוס, גם חוק הרבנים עבר ריכוך, ובעקבות כך הוסר מסדר היום של מליאת הכנסת בהיעדר רוב לקואליציה. הצעת החוק מבקשת להעניק לשר לשירותי דת סמכות להקצות תקציבים ישירות לשכר ולתקנים במועצות הדתיות, נוסף על התקציב הרגיל שלהן.

עיקר החוק מתמקד במתן אפשרות לשר לממן באופן ישיר תפקידי מפתח, כמו רבנים ובלניות, אך לשון החוק אינה מגבילה את סוגי התקנים שניתן לתקצב. משמעות החוק היא יצירת ערוץ תקציבי חדש, המנותק מהמנגנונים הקיימים לתקצוב המועצות הדתיות. הדבר עשוי להגדיל באופן משמעותי את התקציב הכולל העומד לרשותן, ולאפשר הרחבה ניכרת של שירותי הדת בקהילות שונות ברחבי הארץ.