קואליציה במשבר: על הלילה הסוער ביותר מבחינה פוליטית מאז הקמת הממשלה

בתקופה שבה לוחמים שוכבים בחושך בעורף האויב, זה נשמע לא טוב ואפילו קצת הזוי לכתוב שהלילה שבין יום שלישי לרביעי היה לילה דרמטי בגלל חוק רבנים. אבל כך היה.

זה היה הלילה הסוער ביותר מבחינה פוליטית מאז הקמת הממשלה: בשעה עשר בערב הגיעו שלושה ראשי ערים מהליכוד לנתניהו בדרישה להוריד את החוק מסדר היום, ברקע איומיהם של חברי הכנסת סעדה וגוטליב שיצביעו נגד, ביקורת ציבורית על החלפתם בוועדה, אריה דרעי כעוס ובן גביר אחד שהוציא את ראש הממשלה מדעתו.

צעקות בווליום גבוה

הצעקות והגערות בעוצמות חזקות ובעיקר באמוציות גבוהות, נשמעו היטב בלשכת ראש הממשלה. נתניהו "פתח" על בן גביר במאה שמונים קמ"ש: "אתה חסר אחריות, אי אפשר לעבוד איתך, אתה תפיל את הממשלה עם השטויות שלך". דרעי היה פחות קולני אבל לא פחות נוקב מול נתניהו ואמר לו "איבדת שליטה. הח"כים שלך עושים מה שבא להם. זה לא ייתכן. או שיש קואליציה או שלא"; וחתם: "מאז קום המדינה לא היתה ממשלה על כך גרועה לציבור החרדי כמו הממשלה הזאת".

בן גביר מצידו, לא ממש התרגש מהצעקות של ראש הממשלה. כשאנשי הלשכה הטיחו בפניו "לא אכפת לך להיות באופוזיציה?!", הוא השיב: "אין לי בעיה, אהיה באופוזיציה עם 30 מנדטים". התחושה של אנשי נתניהו היא שהרעיון אפילו מדגדג לו. לשיטתם בן גביר היה שמח לקבל ערימות של תקשורת - בלי לשאת אחריות על הכתפיים.

ההידרדרות ביחסים המשיכה גם אחרי שכולם קמו ליום חדש: נתניהו עקץ את בן גביר על ההדלפות, והאחרון החזיר לו בעקיצה על קוצב הלב. ומעל כל המהומה מרחפת שאלה אחת שמעסיקה את כל המערכת הפוליטית: יתפרקו או ישרדו? את התשובה צריך לחלק למאקרו ומיקרו. קואליציה ומפלגות.

ברמת המאקרו, ההיסטוריה הפוליטית בישראל מלמדת שממשלות לא נופלות בגלל לחץ חיצוני וגם לא בגלל אירועים מדיניים או ביטחוניים גדולים. ליברמן פירק ממשלה על חוק הגיוס, נתניהו על חוק "ישראל היום", עידית סילמן גלגלה את כדור השלג בגלל חוק החמץ - עד שהקואליציה לא הצליחה לתפקד יותר. חוק הרבנים זו עילה מצחיקה לפרק עליה ממשלה, אבל הוא יכול להיות כדור שלג קטן שיתגלגל ויתפתח למשהו גדול.

הזעם של דרעי

ברמת המיקרו, נתניהו לא רוצה לפרק את הממשלה. לא בשעת מלחמה, לא כשהגעתו לקונגרס מעבר לפינה ולא כשטראמפ עשוי להיות בהמשך העלייה.

ומה באשר לשותפים, כמו דרעי שזעם וכעס? לשיטתו זו כאמור הממשלה הכי גרועה לציבור החרדי מאז קום המדינה. בש"ס לא מצליחים להביא הישג או לקדם את הנושאים החשובים להם, החל ממינוי דיינים, דרך הבחירות לרבנות הראשית, עבור בביטול החשבים בחינוך העצמאי ועד שכר המורים בחינוך העצמאי. וזה עוד לפני שהזכרנו את חוק הגיוס.

למרות כל זה ולמרות הסערה הנוכחית, דרעי נרגע. הח"כים שלו התייצבו אתמול להצבעות, אין שבירת כלים. גם סמוטריץ' יודע שאין לו לאן ללכת.

הפצצה המתקתקת

מי שנחשב לפצצה מתקתקת הם דווקא מי שלא היו מעורבים בסערה האחרונה - אנשי יהדות התורה.

אגף האדמו"רים והרבנים יכול להתעורר בבוקר ולומר "די". שלום ולהתראות. ההיגיון הפוליטי אומר שגם להם לא מחכה שום דבר טוב בחוץ, אבל היגיון פוליטי הוא לא תמיד השיקול היחיד שם. זו חבית חומר נפץ שעשויה להתפוצץ בבת אחת, ללא התראה מוקדמת.

ולמרות הכעס והמהומה, ההערכה במערכת הפוליטית היא שהתפרקות הממשלה לא קרובה. עד לסיום מושב הקיץ נשארו חמישה שבועות. זו לא משימת הישרדות קשה מדי, בטח לא כשמעבר לפינה מחכה מערכת בחירות על סוגיות של גיוס, דת ומדינה ואופוזיציה נחושה, מימין ומשמאל.