צריך לחכות עד להגשת המסקנות | דעה

הבעיה עם המכתב שכותרתו "אחריות וסיום תפקיד" שהניח ראש אמ"ן, האלוף אהרון חליוה, היא שהמכתב ארוך ומעורפל מדי. ח"כ עמית הלוי מהליכוד, חבר ועדת החוץ והביטחון, העיר על כך שהמהות היא באותיות הקטנות, דהיינו בפירורי החמץ שנשארו בהודעת "ההתפטרות" המותירה את חליוה בינתיים בתפקידו.

"כעת, בחלוף למעלה מחצי שנה, ובמקביל לתחילת התחקירים, אני מבקש לסיים את תפקידי ולפרוש מצה"ל, בתום השלמת שלב התחקירים ולאחר שימונה ראש אמ"ן... תוך קיום תהליך למידה וחפיפה סדור", הוא כותב בסעיף 5 של המכתב. אחר כך "עד סיום המשמרת שלי..." ובסעיף 9 האלוף חליוה ממליץ לרמטכ"ל על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתוכל לחקור את כל הגורמים שהובילו ל"אירועים הקשים". לא הפתעה, לא מחדל, לא "מתקפת טבח". "אירועים קשים". אבל בעיקר, מה עניינו של ראש אמ"ן לדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית?

המכתב אינו בחזקת "תם הטקס". חליוה סוחב עכשיו עוד כישלון מודיעיני הקשור לחיזוי תגובת האיראנים לחיסול בכירי משמרות המהפכה בדמשק, ובייחוד חיזוי מתקפת טילים וכטב"מים רחבת היקף. כמו בכל התקופה שלפני מתקפת 7 באוקטובר, הממשלה - בעיקר ראש הממשלה ושר הביטחון - נראית כאילו אינה שייכת למשחק התפקידים בצמרת צה"ל ובמינויים הבכירים שמתחת לדרג המטכ"ל. זה נראה כאילו מדובר באירוע בין ראש אמ"ן המכריז על רצונו לפרוש לבין הרמטכ"ל. האם מתקיימת בקרה לגבי מינוי הקצין שיבוא במקומו (מתי?).

האירוע בכללותו מלמד משהו על אופי המינוי של ראש אמ"ן בעשורים האחרונים. נתחיל מזה ששני הרמטכ"לים האחרונים, רא"ל הרצי הלוי וקודמו אביב כוכבי, היו בדרכם בתפקיד ראש אמ"ן. גם בעבר היו שני רמטכ"לים שעשו משמרת בתפקיד, אהוד ברק ואמנון ליפקין שחק. במקום להיות תפקיד של איש מודיעין ותיק ומנוסה, ראש אמ"ן הפך לשלב בקידום קצינים בדרך לפסגה. העובדה ש"חזר לישון" במלון באילת בעקבות עדכוני ההתרעות אור ליום שבת שמחת תורה - היתה לא לגמרי באשמתו, כי הרמטכ"ל היה צריך לדרוש שיעלו אותו לדיון בהשתתפות בכירי הביטחון. למה הרצי הלוי לא עשה את זה? תשובה אפשרית: הרי הוא היה כבר בעצמו ראש אמ"ן. העבר מלמד שאין שר ביטחון או רמטכ"ל שלא התייעץ עם בכירי אמ"ן נוכח התרעות כפי שהיו החל מהשעה 22:00 בערב הקודם. המגמה לאורך הדור האחרון היתה של מודיעין של מסך טכנולוגי והגנה, ללא מגע יד חייל.

בהסתמך על העבר, "הפתעה" היתה סוג של הגנה שמנהיגים פוליטיים התעטפו בה. אם כי גולדה מאיר בפירוש הודיעה בדבריה לאומה בשעה שתיים בצהריים, ב־6 באוקטובר 73', כי "לא הופתענו". היום, אין קשר בין הכישלונות שהאלוף חליוה אחראי להם לבין "אחריות" הדרג המדיני. חלק מהציבור לא אוהב לשמוע את זה, אבל אחריותו של נתניהו היא פחותה אפילו מאחריותם של הנשיאים רוזוולט וג'ורג' וו. בוש נוכח מחדלי פרל הרבור ומתקפת 11 בספטמבר. אמנון רובינשטיין ז"ל סבר בעקבות דוח ועדת אגרנט, שגורל המנהיגות המדינית הוא עניינו של הציבור, בבחירות או בכנסת. אבל גם מי שמעניק לוועדת חקירה (והשאלה, איזו?) סמכות של גיליוטינה, צריך לחכות עד הגשת המסקנות.