סערת חוק הגיוס: החרדים לא יתגייסו מפחד המקל, אלא מתועלת הגזר

שבו ותחזיקו חזק, הנה סקופ: שתי נכדות של שני ח"כים ממפלגת יהדות התורה משרתות בצה"ל.

כן כן, מה ששמעתם. שתי נכדות של שני ח"כים מהמפלגה הכי לוחמנית נגד גיוס חרדים משרתות בצה"ל. הן עושות את זה בלי מדים, בקרוואנים ובמבנים נפרדים, עם אוכל בהכשר מיוחד, אבל הן באות בבוקר לבסיס צבאי מוכר במרכז הארץ, עובדות על פרויקטים מודיעיניים שאי אפשר להרחיב עליהם את הדיבור, וזוכות לשבחים ולמחמאות.

מדובר בנשים חרדיות אמיתיות. לא "שבאבניקיות", לא דתיות־לאומיות - חרדיות אמיתיות, אימהות לחמישה־שישה ילדים. בתחילת דרכו של הפרויקט, יוזמיו התנו את השתתפותן של הנשים החרדיות בזה שבעליהן הם אברכים. אפרופו הבעלים האברכים, הם באים לטקס בסיום קורס עם החליפות והמגבעות אל תוך בסיסים צה"ליים מעורבים.

בקיצור, זה אפשרי.

מבוי פוליטי סתום

את סוגיית גיוס החרדים יש לחלק לשניים - פוליטי ומהותי. החלק הפוליטי ימשיך להיות תקוע. מבוי סתום. לא משנה מי ישב בוועדות שניסחו חוקי גיוס בעשרות השנים האחרונות - כמו השופט צבי טל, עפר שלח, יעקב פרי, איילת שקד או אריאל אטיאס - המרחק בין מה שבג"ץ דורש ובין מה שהפוליטיקאים החרדים מסכימים לתת לא מתכנס.

חוקים עם המילים "סנקציות" "יעדים" ו"מכסות" לא יפתרו את הסוגיה. בג"ץ רוצה לראות שוויון, החרדים לא יכולים להסכים אפילו להצהרות סמליות. פעם זה להצהרה של הטלת סנקציה על בחור שלומד תורה, פעם זה על הצהרה של מכסות, או לאמירה שלא כל מי שרוצה ללמוד יוכל לעשות זאת. הם יודעים שבפרקטיקה לא כל הפטורים מגיוס יושבים ולומדים תורה מבוקר ועד לילה, אבל הצהרה רשמית היא מחוץ לתחום. טריקים של סנקציות/מכסות/יעדים יחזירו אותנו ללופ אינסופי בין הכנסת לבג"ץ.

חוק בכנסת לא יביא חרדים לבקו"ם

וישנו החלק המהותי והקובע: האידיאל של הציבור החרדי הוא אידיאל אחר. חייו של חובש כיפה סרוגה מתחילים בגן הילדים כשהוא חוגג יום עצמאות עם דגלי ישראל ואמירת הלל, ממשיך בפעולות חינוכיות בבני עקיבא על המדינה כ"התחלת הגאולה" וחדר הנצחה לחיילים הנופלים. לומד בישיבה התיכונית על אביגדור קהלני ורועי קליין, עובר למכינה קדם־צבאית להתאמן לגיוס ולהתחזק, וזוכה לכבוד אדיר מהחברים אם הצליח להתקבל לסיירת.

הבחור החרדי גדל לעולם אחר, תורני, רבני, עם גב ערכי יצוק שכולל צדקה, עשיית חסד, עזרה והתנדבות, אבל גם יחסים מורכבים מול המדינה. הוא לא בז למדינה, הוא מעריך אותה. אבל בקצה, הנורמה החברתית מחשיבה את מעמדו של המתגייס הרבה פחות מזו של אברך.

החרדים לא ישנו את צורת החיים או דרך החינוך, זה לא יקרה. מה כן יכול לגרום לגיוס? לחץ כלכלי. נכדותיהם של שני הח"כים החרדים לא הלכו לצבא מטעמים ציוניים, אפשר להניח שהן לא בזות לצבא אבל גם לא רואות בו ערך עליון. הן שם כי הן מרוויחות טוב, וייצאו עם מקצוע שיאפשר להם לפרנס את משפחתן בכבוד. הן מתגברות על אתגרים של צניעות ויציאה מהשטעטל לטובת לחם לילדים. זה אפשרי.

חוק שינוסח בכנסת לא יביא חרדים לבקו"ם. מדיניות "הכל למשרת ואפס למשתמט" שתיתן שכר הולם לחיילים, נקודות זיכוי, הנחות בארנונה, ועוד שלל הטבות כלכליות - תביא רבים מהם לתת יד לחברה הישראלית.