הדבר האחרון שגדעון סער חשב שיקרה כשהחליט לפרק את המחנה הממלכתי הוא שימצא את עצמו בסוף התהליך נזרק לאופוזיציה. הרי לכאורה העמיד בפני נתניהו הצעה שאי אפשר לסרב לה: הגדלת הקואליציה במפלגת ימין נוספת, עם אופק לשיתוף פעולה הדוק יותר גם אחרי המלחמה, ובתמורה פעוטה של כניסה לקבינט במלחמה. הרי אם סער היה מצטרף, למרות האיומים של גנץ, סמוטריץ' ובן גביר, אף אחד מהם לא היה באמת פורש.
ואם סער הוא המפסיד הגדול של המהלך, את המקום השני קוצר נתניהו. בניגוד לשניהם, מי שהרוויח לא מעט מהסיבוב של סער הוא בני גנץ, שמפלגתו אמנם ננגסה משמעותית, אבל מעמדו בממשלה ובקבינט המלחמה התחזק מאוד.
רוב סביבתו הקרובה של נתניהו תמכה בכניסתו של סער לקבינט המלחמה, ובצדק. לא בכדי נחשב לא פעם הקבינט הזה ל"קבינט המצ'וקמק". לא בגלל ההרכב המצומצם שבו, אלא בגלל הדעה השלטת של רוב חבריו. דעה שלרוב אינה משקפת את עמדות הימין וחותרת תמידית לדיוני סרק על "היום שאחרי", שמטרתם להעביר את השליטה ברצועת עזה לידיים ערביות, עוד בטרם פורק החמאס. צדק סער שאמר שההרגשה של ציבור גדול היא שלא רק שהמלחמה לא הולכת לכיוון הנכון, אלא גם שאין מישהו בתוך הקבינט שיוביל דרך אחרת. מי שישלם את מחיר הכישלון יהיה נתניהו. ורק הוא.
מנגד, החשדנות הגדולה נגד סער לא אפשרה את שיתוף הפעולה המתבקש. סער עזב את הליכוד והצטרף לגדולי היריבים של נתניהו, עד להפלתו מהשלטון בממשלה הקודמת - מה שמנע מראש הממשלה להתמסר לחיזוריו כעת ולהחזירו לעמדת מפתח בממשלה בראשותו. המחיר של סכסוך עם סמוטריץ' ובן גביר, שני ראשי מפלגה שלא רצויים בעיני האמריקנים אבל הוכיחו נאמנות לאורך שנים, לא היה שווה את הישארותו של סער. בשיקול פוליטי צר, מאוד צר, עדיף היה לנתניהו לייבש את סער באופוזיציה, מאשר את גנץ, שהיה פורש אם היה מכניס לקבינט המלחמה גם את שרי האוצר והבט"ל. היו כמה בסביבתו הקרובה שדחפו את נתניהו להעדיף את גנץ על פני סער. הם היו מעטים אבל דווקא הם אלה שהכריעו.
היועמ״שית בחוות דעת נוקבת: מתווה ״סער-לוין״ יפגע בעצמאות מערכת המשפט
סער נפגש עם הבכירה באיחוד האירופי: "הזדמנות חשובה" | המדיניות האנטי-ישראלית שבוטלה
פרסומת | יכולים על דור ה-Z?
שינוי כיוון: בכירים בישראל ובאיחוד האירופי במפגש "מועצת האסוציאציות"
הדף החדש בין האיחוד האירופי לישראל: המכה ל-BDS, האיום האיראני - והביקורת
סער, כמו גם ליברמן ובהמשך גם בנט, עמדו בראש מפלגות ימין שחברו לשמאל, אפילו הקיצוני ביותר, כדי להפיל את נתניהו, והרגישו מאוד נוח כשהצליחו בכך בפעם הקודמת. לראש הממשלה היתה הזדמנות להפסיק את החרם עליו, גם עם סער וגם קודם לכן עם ליברמן, שביקש גם הוא להצטרף לממשלה, אבל ההרגל כנראה חזק מדי. את הנקמה שלהם הם כבר השיגו בעבר, ובהחלט ייתכן שיצליחו שוב גם בעתיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו