זה קרה בשבוע שעבר. דיון הקבינט הקבוע של יום חמישי בערב נדחה לטובת דיון בסוגיית חוק הגיוס. הכותרות התמקדו בהודעה הפומבית של השר בני גנץ שלא יגיע לדיון כי הוא לא מעוניין להיות "חלק מהקומבינות" כלשונו, אך הכותרות האמיתיות התרחשו בדיון עצמו.
רקע קצר: הקואליציה יודעת מה היא רוצה לעשות בחוק הגיוס. לא יהיה שם קונץ חדש, לא הפיכה משמעותית, גם לא האמירה ההגיונית והצודקת ממחוזות ליברמן, לפיד וגנץ שלפיה כולם מגיעים לבקו"ם בגיל 18 והצבא יחליט. יהיה שם את החוק המוכר משנים קודמות שכולל מילים כמו יעדים, מכסות וסנקציות.
ועדיין, יחסית לשנים קודמות נראה שהנוכחים בחדרים שבהם מגבשים את החוק מבינים היטב את האווירה בחוץ, והולכים מרחק רב, כזה שלא היה כאן מעולם. פרטים כמו העלאת גיל הפטור, או סנקציות כלכליות מרחיקות לכת כפי שפורסמו השבוע לראשונה מעל דפי העיתון הזה הם צעדים דרמטיים.
בעיה אחת - גלנט
למרות זאת, ועל אף שיש סיכוי שבג"ץ יתרצה נוכח השינויים, נשארה לנתניהו, דרעי וללוין בעיה גדולה אחת - יואב גלנט. האולטימטום שהעמיד גלנט, שלפיו יתמוך רק בחוק גיוס שבני גנץ יתמוך בו, מערים קושי שעלול לפוצץ את סוגיית הגיוס, ובקצה הדרך אף להוביל לבחירות.
בחזרה לדיון ביום חמישי שעבר. רה"מ נתניהו, אריה דרעי ויריב לוין לא ידעו את נפשם מרוב תסכול מגלנט. בשלב מסוים, נתניהו הציע לגלנט הצעה: "אני מבין שזה חוק שאתה אמור להביא אותו ולהיות חתום עליו כשר הביטחון, אבל אני לא אתן לך לספוג את האש לבד, אני אביא את ההצעה כראש ממשלה ואתה רק תתמוך". גלנט סירב.
דרעי ניסה לשכנע את גלנט, ודיבר בטונים גבוהים ומדם ליבו: "יואב, מה אתה רוצה שיקרה?! גנץ לא מסכים לכלום. בוא תגיד מה אתה רוצה. אין בעיה, אנחנו איתך, אבל מה אתה מציע? גנץ לא מסכים לכלום. מה לעשות?!".
גלנט הציע שראש הממשלה יהיה זה שיביא את הצעת החוק והוא (גלנט) יתנגד לה. זה הרגיז את כל הנוכחים בחדר. "איזה מין דבר זה?!" זעם דרעי.
ההצעה הזו של גלנט מכעיסה לא רק את נתניהו ולוין אלא גם את שאר המעורבים בגיבוש חוק הגיוס, ובהנהגה בכלל. לא צריך להיות פוליטיקאי ותיק או פרשן פוליטי כדי להבין שלהביא חוק גיוס חרדים בתקופת מלחמה - כששר הביטחון מתנגד לו - יעורר זעם ציבורי רחב. בתקופה שבה לא מצליחים להעביר חוק שולי כמו "חוק הרבנים" בגלל התנגדות של כמה ח"כים מהספסלים האחוריים של הליכוד, העברת חוק גיוס באווירה הזו היא חסרת סיכוי.
נתניהו, דרעי ולוין זועמים. הם רואים בגלנט כמי שעושה פוליטיקה על חשבונם. אם גלנט מתנגד מהותית לחוק - שיילחם בו בכל הכוח. אבל אם הוא מציע שראש הממשלה יביא את החוק והוא רק יתנגד, זה כבר נראה בעיניהם כאקט פוליטי שבמסגרתו גלנט בסך הכל שומר על עצמו מלהתלכלך בבוץ ההחלטות המסובכות. הם מאשימים אותו שהוא עסוק בלתחזק תדמית צחורה ונקייה באמצעות עמדת האופוזיציה לנתניהו, המקשה על החרדים.
נתניהו מסונדל
ולמרות הזעם לכולם ברור שהמחסנית של נתניהו ריקה. אי אפשר לפטר את יואב גלנט. לא מפטרים שר ביטחון באמצע מלחמה, בטח לא אחרי הניסיון האחרון בשנה שעברה שנגמר בהפגנות גדולות והתקפלות. נתניהו יודע את זה ותקוע. גלנט יודע את זה ורגוע.
היחסים בין נתניהו וגלנט לא הפכו לתקינים מאז האירועים בניסיון לבצע רפורמה המשפטית. הקרע בין ראש הממשלה ושר הביטחון מעולם לא היה גדול יותר. בחודשים הראשונים של המלחמה דובר על כך שהם לא חברים לצלחת צ'ולנט או לכוס בירה, אבל הם יכולים לעבוד ביחד. אך המתיחות ביניהם הולכת וגוברת. היא גם נכנסת לחלל החדר של הקבינט המצומצם. לפי נוכחים בדיונים זה עוד לא משפיע על ההחלטות, שכן הן מתקבלות פה אחד, אבל "סביבת העבודה" הופכת חשדנית ורעילה יותר.
על סימני השאלה הקיימים לגבי יחסו של גלנט לחוק הגיוס ניתן אולי גם להוסיף מעיתוי נסיעתו הקרובה לארה"ב. כאמור, בשבוע הבא חייבת הממשלה לאשר החלטת ממשלה בסוגיית גיוס החרדים, על מנת להגיע לבג"ץ עם תשובה מנוסחת. בצירוף מקרים מעניין שר הביטחון ימריא ביום ראשון לביקור בין 72 שעות בארה"ב. מקרי או מתוכנן? לגלנט הפתרונים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו