מבחינה פוליטית, שעון החול של נתניהו אוזל

המערכת הפוליטית מבעבעת. ניצני התנגדות נשמעים גם מחברי כנסת מהליכוד. גם הם מתחילים להבין שנתניהו מתקרב לסיום דרכו הפוליטית, ושכרגע הוא על זמן שהולך ואוזל. הם אולי לא יחברו לאופוזיציה ויפילו את נתניהו, אך בהחלט מרשים לעצמם להתבטא בחריפות.

נדב שרגאי | בחירות עכשיו יהיו רעיון גרוע מאוד: זה הזמן להמשיך את ה"יחד" ולא להתפלג מחדש

זה בא לידי ביטוי השבוע גם בדיון בוועדת הכספים על התקציב. מרכז הליכוד בוועדה, ח״כ אליהו רביבו, אמר: ועדת הכספים אינה חותמת גומי של הממשלה. אני קורא לביטול מוחלט של המושג שנקרא ׳הכספים הקואליציוניים׳״.

ההגונים מרימים ראש

ח״כ חנוך מילביצקי, קרא לביטול משרדי ממשלה: ״לא ראיתי תהליכים שמהווים דוגמה אישית. לפני שאנחנו באים ושולחים את היד שלנו לארנק של הציבור, הממשלה צריכה להראות התייעלות. אנחנו חברי הכנסת עשינו את זה, הכנסת קיצצה 200 מיליון מתקציבה, אנחנו ביטלנו תוספת יוקר בשכר, אבל איכשהו בממשלה כל שר מתהדר להראות כיצד הוא נלחם נגד הקיצוץ. ככה לא מתנהגים במלחמה, הממשלה צריכה להתכנס כיחידה ולהסביר איך היא מביאה את התקציב ולמה". וח״כ אלי דלל זעק: ״לא נמשיך לתת יד להתנהלות כזו״.

אמנם חברי הכנסת הללו לא ירימו יד בהצבעה נגד נתניהו, כי גם הם מבינים, שזה אומר שהם מצביעים על קץ כהונתם בכנסת, אך זה כן מעיד על התחושות של חברי כנסת הגונים בליכוד, שנעים בחוסר נוחות מההתנהלות בכללותה.

בנוסף, גוברים הקולות שקוראים להקדמת הבחירות. במחאות שהולכות וצוברות נפח, בשלטי חוצות שקוראים לבחירות עכשיו ובאמירה המאוד מפורשת של הרמטכ״ל לשעבר, השר גדי איזנקוט, שבריאיון ל'עובדה' אמר, שהממשלה איבדה את אמון הציבור וחייבים ללכת לבחירות בתוך 3 חודשים.

לעומת זאת, במופע מדהים של חוסר מודעות, מי שזרע כאוס ושסע לכל עבר, אמר בחמישי: ״עכשיו רוצים להתחיל בקמפיינים של תעמולת בחירות? לאחוז איש בגרון רעהו? זה יפגע קשות במאמץ המלחמתי ובאחדות בעם בזמן שחיילנו הגיבורים מחרפים את נפשם״.

הרעיון המסדר מאחורי הדרישה לבחירות חדשות הוא, שבעוד העם מאוחד סביב מטרות המלחמה, גוברת התחושה שנתניהו משתמש בלחימה למטרות הישרדות פוליטית אישית. לכן, חייבים ללכת לבחירות, כדי שהקואליציה הנוכחית, או אחרת, יקבלו את אמון הציבור ויובילו את המשך הדרך.

לאמריקנים יש חזון - לא בטוח שזה יהיה עם נתניהו

האמריקנים גם ממשיכים להזכיר, שבסופה של המלחמה, ותקופת הביניים שתלווה אותה, המטרה הסופית היא - הקמת מדינה פלשתינית לצד ישראל. והוסיפו ואמרו, שיש מצב, שלא יהיה זה נתניהו שיוביל את המהלך.

זו אינה אמירה חדשה מצידם. שבועיים לאחר יום המחדל, ה-7 באוקטובר, ב-23 באוקטובר, כתבתי כאן את הדברים הבאים: ״האמריקנים אינם כופרים בזכותה של ישראל להיכנס לעזה ולבוא חשבון עם מרצחי החמאס. הם רוצים לדעת מה אנחנו מתכננים ליום שאחרי….מהי תכנית הנסיגה שלנו משם״. שלושה חודשים עברו ואנחנו נמצאים באותה נקודה. לא לבלוע ולא להקיא. האמריקנים מודאגים ומסלימים את הטון כלפי נתניהו. ושר הבטחון, יואב גלנט, מכנס מסיבת עיתונאים, ואומר: ״חוסר החלטה מדינית עלול לפגוע בהתקדמות הפעולה הצבאית״. הוא גם מוסיף, את מה שהיה אומר כל אסטרטג צבאי: ״סופה של מערכה צבאית חייב להיות מעוגן במעשה מדיני״.

ובעוד פומבית נתניהו תוקף בחריפות את עצם הרעיון של מדינה פלשתינית, הדלפה מהבית הלבן ל-CNN מספרת, לאוזנינו הלא המומות, שבשיחה עם הנשיא ביידן, נתניהו לא פסל הקמת מדינה פלשתינית. אין דאגה, ההכחשה הגיעה מהר מאוד. נתניהו הרי יותר חושש מסמוטריץ' ומבן גביר.