"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

הזובור של בן גביר צריך להדאיג כל אזרח

דווקא נציבת שב"ס היא שהחמירה את תנאי הכליאה של הביטחוניים • ארגון הכליאה הלאומי זקוק ליציבות

,עודכן
0השמעה
איתמר בן גביר (ארכיון), צילום: הרצי שפירא

הזובור הפומבי והמכוער שנציבת שב"ס נאלצת לעבור בימים אלה של מלחמה צריך להדיר שינה מעיני כל אזרח. בשמיים חגים מטוסים, בלבנון יורים פגזים, בעזה נלחמים־יורים־מחסלים, עשרות אלפי אזרחים שוהים מחוץ לבתיהם, מכת הרציחות ממשיכה להשתולל - והשר לביטחון לאומי, שאמור דווקא בימים אלה וכאלה להעניק גיבוי לראשי המשטרה והשב"ס, ולעסוק יחד איתם מבוקר עד ליל בחיזוק תחושת ביטחון האזרחים ובהגברת הפיקוח על חבית הנפץ בדמות בתי הכלא הביטחוניים - מפגין ניתוק מהמתרחש, ובתוך המציאות הביטחונית הכל־כך מורכבת עסוק רק בדבר אחד: חיסולה של נציבת שב"ס ומינוי מזכירו הביטחוני כממלא מקום, ובפועל עושה דברו.

כך נראית הארוחה של מחבלי הנוח'בה בכלא הישראלי

בן גביר כמו בן גביר, לא רק שהוא אינו רואה בעיניים, המטרה אצלו מקדשת את האמצעים. האשמות שווא, ספינים והטחת עלבונות הם דרכו שלו לסלק באמצע המלחמה קצינה - שבניגוד אליו תרמה למערכת הביטחון 36 שנה. הספין התורן עסק בפעם הזו במזון המוגש לאסירי חמאס - ואם משהו צריך להטריד בספין הזה זה לא מה הם אוכלים, אלא העיוות המכוון, חסר האחריות והבלתי רגיש של שר בממשלה, כאילו בניגוד לחטופינו בעזה מחבלי הנוחבה נהנים בכלא מארוחות הדומות למסעדת שף - כשהמטרה העיקרית של העניין היא להכפיש בזמן מלחמה את נציבת שב"ס, להציגה כחסרת לב המיטיבה עם המחבלים, כדי להוכיח את הדחיפות בהחלפתה.

מנסה להציגה כחסרת לב. הנציבה קטי פרי (ארכיון),צילום: יהונתן שאול

האמת - ולא בפעם הראשונה - שונה לגמרי. רק בחודש שעבר ביקר בן גביר את מחבלי הנוחבה ושיבח את הנציבה. "ראיתי את התנאים המינימליים שבהם הם מוחזקים… אני מגבה את נציבת שב"ס שמבינה את גודל השעה", כתב בהודעה לתקשורת. אז מה קרה פתאום שצריך להיפטר מרב־גונדר קטי פרי? התשובה היא - כלום! למעט מחטף שבן גביר מנסה לבצע כדי לשלוח ניצב צעיר וחסר ניסיון במקצוע הכליאה, שהתואר ה"יס מן של בן גביר" כבר הודבק לו עוד בטרם מונה לתפקיד, לנהל ארגון המצוי באחת התקופות הרגישות ביותר שלו.

שב"ס פעל מראשית הלחימה, דווקא בהנחייתה של פרי, לצמצם את תנאי הביטחוניים לרף המינימלי בחוק. בוצע חריש עמוק בתאי הביטחוניים, הוצאו מהם כל מכשירי החשמל, נסגרה הקנטינה, והיום הם מקבלים את האוכל הבסיסי ממטבח הכלא - זאת בשונה מחגיגות המעמולים שהיו נהוגות בעבר. גם מוסד הדובר בוטל וגם ביקורי המשפחות, וארגון הצלב האדום, שהיה נכנס בעבר למתקני שב"ס, לא ביקר בו מאז 7 באוקטובר.

אזוקים וכפופים. מחבלי הנוח'בה במתקן השב"ס,צילום: דוברות שב"ס

אוהבים או לא, ישראל היא מדינת חוק וצעדים אלה חייבים להיות מגובים בחוק. אם לבן גביר יש טענה כלשהי - הוא מוזמן להפנותה לבן גביר. במקום להאשים אחרים, שישאל את עצמו מדוע בשנה שהוא בתפקיד כחבר קבינט, הוא לא הביא לדיון את דוח קעטבי, שהמליץ לצמצם את תנאי המחבליםבכלא. עד שזה יקרה, שב"ס זה לא ציוצים בטוויטר, אלא גוף שמחויב לאמנות בינלאומיות ולמתן תנאים מינימליים לכל מי שמוחזק על ידיו, בהתאם להנחיות גורמי רפואה ובפיקוח ובקרה של משרד המשפטים.

ואם בענייני מזון עסקינן, אז מסמך פנימי מטיל דופי דווקא בעבודת משרדו של בן גביר בנושא. בדיון ביטחוני שהתקיים בימים הראשונים של הלחימה, הוא הנחה את הגורמים המשפטיים במשרדו להציג חוות דעת משפטית בנוגע לצמצום תנאי המחבלים. אלא שחוות הדעת הזו מוסמסה, שכן העניין עומד בסתירה לחוק - ומי שפעלה לצמצם את תנאי הביטחוניים למינימום האפשרי היא דווקא הנציבה.

המלחמה מציבה בפני שב"ס אתגרים רבים. מספר חסר תקדים של כ־20,000 עצורים וכלואים מחייב את הארגון לפעול - עד כה בהצלחה - בצורה חכמה אך נחושה במצבי לחץ, צפיפות ופוטנציאל נפיץ לאירועי הפרות סדר. גם בסוגיית שחרור חטופים עתידית יש לשב"ס תפקיד מרכזי - ועל כן, במיוחד בתקופה זו, ארגון הכליאה הלאומי הזה זקוק ליציבות. ומי שלא מבין זאת ומעדיף לעשות פוליטיקה קטנה על גבם של המפקדים, עלול להביא, חלילה, להחרבתו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

איציק סבן

כתב משטרה

כתב "ישראל היום" לענייני משטרה מאז שנת 2008. התחיל את דרכו בתקשורת ב-1993. את דרכו החל ב"מעריב" ככתב בשפלה, ולאחר מכן שימש כתב צבאי ורכז כתבים. בשנת 2001 עבר ל"ידיעות אחרונות", שם שימש כתב באזור לכיש ורצועת עזה, ולאחר מכן כתב משטרה. בשנת 2004, בעת שסיקר פיגוע שבו נרצחו שלושה חיילים בהתנחלות ״מורג״ שבגוש קטיף, נפצע סבן ברגלו מאש שנורתה על ידי מחבל שהסתתר בקרבת מקום. כתוצאה מהירי רוסקה ירכו הימנית, והוא נותר חשוף על הקרקע וזעק לעזרה. תת-אלוף במיל׳ שמואל זכאי, שהיה באותה עת מפקד אוגדת עזה, היה זה שפינה אותו למחסה בקרבת מקום. לאחר שטופל במקום, פונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים סורוקה שבבאר שבע. בבית החולים נותחה רגלו הימנית של סבן, והוא נותר נכה ברגלו. עם זאת, כעבור כחצי שנה של החלמה בביתו, שב סבן לסקר את ההתנתקות מגוש קטיף.

כדאילהכיר