בן גביר מפחד להתעמת עם כולם, חוץ ממי שמנוע מלענות לו

השר לביטחון לאומי הגיע היום (שלישי) לקיבוץ ניר עוז. בכניסה חיכה לו אזרח, שביקש למחות על הגעתו למקום, שאולי שילם את המחיר הכבד ביותר על מחדלי השבת השחורה. בסרטונים שהופצו ברשתות החברתיות, נראה האזרח זועק לעבר רכבו של השר, בעוד שני שוטרים מזיזים אותו הצדה כדי שלא יפריעו לשיירת השר לעבור.

ביקום נורמלי, היה השר עוצר את השיירה, יוצא מהרכב ומדבר. סופג צעקות אם צריך, מרכין ראש ומקשיב. בכל זאת, זה הבית של תושבי ניר עוז: הבית שבו הם נרצחו וממנו הם נחטפו. מילא שהוא חודר להם לפרטיות, הוא שר בממשלה, מותר לו לבקר בכל מקום במדינה; אבל שיגלה מינימום של אמפתיה, לפחות כמו זאת שהוא מתעקש לגלות כלפי מי שמשרתים את מטרותיו.

האמת צריכה להיאמר: איתמר בן גביר הוא פחדן. הוא מפחד להתעמת עם משפחות חטופים ועם מפונים, אפילו עם בכירי המשטרה בדימוס. את האומץ שלו הוא שומר לעימותים עם מי שלא יכולים לענות לו, או שנדרשים לענות לו בנימוס. בדרך כלל אלה בכירי מערכת הביטחון, שסופגים ממנו את ערימת הרפש שמשרתת איזשהו צורך פוליטי מיידי.

אתמול היה זה הרמטכ"ל הרצי הלוי שנדרש בישיבת הקבינט להרחקתם שלהלוחמים שהשתמשו במואזין במסגד בג'נין. הלוי ניסה להסביר שהחיילים חרגו מפקודות ומערכים. את בן גביר, פקודות וערכים עניינו פחות. הוא דרש להשיבם לפעילות לאלתר, תוך שהאשים כי ההחלטה פוגעת בחיילים ופוגעת בהרתעה.

חילול מסגד יוביל לפגיעה בבית כנסת

זה עולם הפוך: עבריין סדרתי מורשע, שלא שירת דקה אחת בצה"ל ורוב חייו הבוגרים היה או בדוקאי של השב"כ או מייצגם של מי שהפריעו לכוחות הביטחון בעבודתם, מלמד ערכים וביטחון את מי שמקדיש את כל חייו לביטחון המדינה. הוא מעז לעשות זאת בתקופה שהיא אולי הקשה ביותר בתולדות ישראל, שבה עתיד האומה מונח – הלכה למעשה – על כתפיו של הרמטכ"ל, שנאלץ לפנות מזמנו כדי לשמוע את הבליו של השר המביש בתולדות המדינה.

הפער בין השניים כל כך גדול, עד שמעליב כמעט לציין אותו. מעליבה עוד יותר הידיעה שבסיומה של המערכה הזאת, וללא קשר לתוצאותיה, הלוי יניח את הדרגות, יישא באחריותו לכישלון 7 באוקטובר, וילך הביתה – ואילו בן גביר יישאר כאן וימשיך לפגוע בדמוקרטיה ולפגוע בביטחון.

לא רק הפער בין השניים עצום. גם הפער בהבנתם איך מדינה עובדת (כלומר, מי מפקד על צה"ל וקובע את ערכיו), בהבנתם איך צריך לטפל באירוע (בן גביר סבר שצריך לסגור את הפרשה בשקט, כאילו צה"ל הוא ארגון מאפיוזי וכאילו ישראל היא לא דמוקרטיה), ובהבנתם את הנזק שהוא גרם (גל של ביקורת מיותרת על ישראל בתקופה סבוכה ממילא). הוא אפילו לא הבין, או לא רצה להבין, את המובן מאליו: שחילול יהודי של מסגד עלול להוביל לחילול המוני של בתי כנסת ולפגיעה בקודשי היהדות וביהודים בארץ ובעולם.

אויבי ישראל ניהלו נגדה תמיד מלחמות דת: מוסלמים נגד יהודים, ובעבר הרחוק נוצרים נגד יהודים. ישראל ידעה להתעלות, ולהילחם רק מלחמות צדק. ברדידות ובאלימות שהוא מתיר, משווה בן גביר תנאים ומוביל את ישראל למלחמת דת. הוא אולי הוריד את תמונתו של ברוך גולדשטיין מהסלון, אבל ממשיך את דרכו בפועל. פעם זה היה מצחיק: בן גביר היה רעשן קולני שפעל לא רק בחג הפורים. עכשיו זה בעיקר מסוכן, וזה עלול להיגמר בדם.