"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

היום
שיתוף כתבה
סערת התקציב: גם אם צדקה, הממשלה לא נהגה בחוכמה
הדיון על התקציב מעורר שוב שיסוי, פילוג ומתח מיותר בחברה הישראלית • הוויכוח לא היה כלכלי, גם לא ממש ענייני, הוא היה פוליטי שהפך לפופוליסטי • אם יש נקודת אור בחושך, הרי היא פרץ האחדות
נתניהו אחרי אישור התקציב במאי השנה | צילום: ללא
פרשנות

סערת התקציב: גם אם צדקה, הממשלה לא נהגה בחוכמה

הדיון על התקציב מעורר שוב שיסוי, פילוג ומתח מיותר בחברה הישראלית • הוויכוח לא היה כלכלי, גם לא ממש ענייני, הוא היה פוליטי שהפך לפופוליסטי • אם יש נקודת אור בחושך, הרי היא פרץ האחדות

יהודה שלזינגר
, עודכן
0

Your browser doesn’t support HTML5 audio

פעם, ממש מזמן, לפני כמה שבועות, כשהתחילה המערכה, אמרו שלא עושים פוליטיקה בזמן מלחמה. אז אמרו. ביממות האחרונות עשו לא מעט פוליטיקה. הוויכוח סביב אישור התקציב לא היה כלכלי, גם לא ממש ענייני, הוא היה פוליטי שהפך לפופוליסטי.

טבעו של דיון כלכלי שהוא רב פרטים ומספרים ומלווה בטבלאות. מדובר בהחלטות עוקבות ומשתנות - שום דבר שמתקרב לשטחיות של תרבות הטיקטוק. בחסות עולם טוויטרי רדוד ורעיל, הפוליטיקאים והתקשורת נגררים לשימוש בסיסמאות פוליטיות שמשרתות פוזיציה.

סמוטריץ' בביקורת על אנשי אגף התקציבים%3A "מוציאים את הנשמה עם כפית" %2F%2F צילום%3A נעם ריבקין פנטון%2Fפלאש90

מתנגדי הממשלה כמו לפיד וליברמן מנופפים בסיסמה "כספים קואליציוניים", שהפכו מאז פרשת ישראל ביתנו למטבע לשון של כסף מושחת - ובכך אינם מאפשרים דיון במהותם. אותם כספים כבר עברו בחודש אפריל השנה, וכעת מצביעים רק על אישור הקיצוץ בהם. הם כוללים ציוד לבתי חולים, מלגות לחיילים משוחררים, טיפול לנפגעות זנות, וגם כסף לחצי מיליון תושבי המדינה ביו"ש שצריכים ציוד לכיתות כוננות, לתאורה בכבישים ולמרכזי חוסן.

בטבלאות הכספים הקואליציוניים יש גם כסף לזק"א, למכינות קדם־צבאיות ולתנועות נוער שעשו ועדיין עושות עבודה מופלאה עם הילדים המפונים, בחקלאות ובכל משימה ציונית אפשרית.

לפיד וליברמן. אינם מאפשרים דיון אמיתי במהות הנושא, צילום: אורן בן חקון

אצל גנץ וטרופר הסיפור יותר מורכב. הם מסכימים על רוב התקציב אך טוענים, ובצדק, כי בכספים נמצאים גם כאלה שניתן לבטל או לפחות לדחות, למשל תקציב האברכים, שהוגדל מ־360 שקלים ל־480 שקלים לאברך. גנץ לא דרש לקחת מהאברכים מה שכבר נכנס להם לכיס, כסף שבו הם קונים עוף לשבת - אך כן דורש לעצור את המשך העלייה. זו דרישה הגיונית בזמן מלחמה היסטורית. מה גם שכשיצטרכו לאשר את תקציב 2024 שיקוצץ דרמטית יהיה קשה יותר עד כמעט בלתי אפשרי כבר לגעת בזה.

מנגד, אנשי הימין מרגישים מותקפים. אם הבעיה היא שאת הכסף צריך להפנות למלחמה, לקיבוצים, למפונים, למלונות ולעסקים הקורסים - מדוע נדרשים לקצץ בתקציב "תרבות יהודית", בעוד ביום חמישי שעבר ניתנה תוספת של 90 מיליון שקלים לתרבות ו־84 מיליון שקלים לספורט? המרדף אחרי 200 מיליון שקלים מתקציב מלחמה (שעומד על 200 מיליארד) מריח מהתנכלות לחרדים.

סמוטריץ' וגפני. מרגישים מותקפים, צילום: אורן בן חקון

מעל כל זה יש משפט ידוע, שלפיו עדיף להיות חכם ולא צודק. גם אם הממשלה צודקת ומדובר בסכום קטן ולא משמעותי עבור האברכים - היא פעלה לא חכם. הציבור לא יורד לפרטים הכלכליים, אך אם לישיבת הממשלה על התקציב השרים היו מגיעים עם מחווה ציבורית מתבקשת לתקופה זו, כמו סגירת שני משרדי ממשלה מיותרים - התחושות הציבוריות היו אחרות, וגם לבני גנץ היה קל יותר לבלוע את הצפרדע בדמות הכספים לחרדים בשעת מלחמה.

הדיון על התקציב והכספים הקואליציוניים הוא דיון רע לציבוריות הישראלית. אם יש נקודת אור קטנה בחושך הנוראי שירד עלינו ב־7 באוקטובר, הרי היא פרץ האחדות, העזרה ההדדית וההתלכדות הישראלית והציונית עם החיילים ומאחוריהם. הדיון על התקציב מעורר שוב שיסוי, פילוג ומתח מיותר בחברה הישראלית בתקופה הזו.

ישיבת הממשלה (ארכיון). דיון רע, צילום: שירית אביטן כהן

מורשת בגין צריכה לקבל כמו מורשת רבין. ילד חרדי שלומד ליבה צריך לקבל באופן שווה כמו חילוני. מרכז חוסן ביו"ש לא שונה מזה שבשדרות. הכספים הללו צריכים להיכנס לבסיס התקציב, בחקיקה ובפיקוח ראוי, והם לא אמורים להסתמך על נדבות המפלגות והח"כים.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

יהודה שלזינגר

הכתב הפוליטי של "ישראל היום". בעבר סיקר את תחום החרדים וכן את אזור תל אביב. הצטרף ל"ישראל היום" עם הקמתו ב-2007. בין כתבותיו הבולטות: הפרסומים הראשונים על אודות טיסת השבת, חשיפת פרשת הרב ברלנד, תחקיר על פרשיית אסתי ויינשטיין, מרד האדמו"רים על הקורונה שהביא לביטול אירועים המוניים והצלת חיים של ממש, חשיפת קולו של עמנואל מורנו. כמו כן, זכה לראיין שלושה אנשים מעוררי השראה בשנותיהם האחרונות: אורי אורבך ז"ל, חני וינרוט ז"ל והרב אביחי רונצקי ז"ל. בעל תואר ראשון במשפטים. נולד בבני ברק, נשוי ואב לשלושה.

Load more...