ישראל של אחרי המלחמה צריכה לחתור לברית אזורית

הימים עוברים ולצד מימדי הזוועה והטבח בישובי העוטף, ישראל ממשיכה בהפצצות חסרות תקדים על רצועת עזה וגורמת להרס רב ולפגיעה בתשתיות הצבאיות של חמאס וגם לתשתיות האזרחיות ברצועה אם אפשר להבדיל בין השתיים.

ארגוני הטרור בעזה עדיין יורים טילים לעבר ישראל ועושה רושם כי הם התכוננו היטב לסבב לחימה ארוך, אך נראה כי לא ציפו לתגובה הישראלית הקשה והמתמשכת. כמו כן מי שתכנן את הטבח באזרחי ישראל לא חשב כנראה, על התמיכה הבינלאומית לה זוכה ישראל בימים אלה.

על אף כל הכאב והאובדן הקשה, וקריסת תפיסת הביטחון הישראלית במשך כשני עשורים בכל הנוגע לרצועת עזה, ישנו רגע שכולנו צריכים לעצור ולחשוב מה הלאה, לאן אנחנו הולכים מכאן ומה התוכנית שלנו לאחר סיום המלחמה על הבית.

מה שבטוח, שהתמונות שיוצאות מעזה הכוללות מראות של הוצאת ילדים ונשים מתחת להריסות וכך גם מפיצוץ בית החולים למרות שהוכח כי זה מחמת ירי של ארגוני הטרור, יעשו את שלהם בעולם. התמיכה הגורפת של המערב תתחיל להתכרסם לאט לאט, כמו כן הרחובות במדינות הערביות נדלקו ועלולים להבעיר מדורות גדולות שהמנהיגים שם לא יצליחו לכבות ויצטרכו לתעל את הכעס והשנאה כלפי ישראל ובכך לגרום לעוד גופים ומדינות לפתוח חזית נגד ישראל.

הנשיא ביידן הגיע לישראל ברגע הנכון וחזר על המסר המרתיע לכל מי שינסה לנצל את המצב ושוב הדגיש על הצורך בצעדים הומניטריים כלפי הפלשתינים.

אחרי שיוכח מי בעל הבית וכי ישראל חזקה וצבאה בלתי מנוצח, על מנהיגיה לקום ולחפש שותפים באזור לפתרון על בסיס פירוז הרצועה מנשק ויצירת מציאות שונה לחלוטין באזור. החל מהפלת שלטונו המתועב של הרוצח מדמשק ועד מיטוט יכולתו של חיזבללה להתחמש, תוך כדי הדרת איראן מכל הסדר או סיכום שיהיה בעתיד באיזור שלנו.

מדינות ערב המתונות כולל קטאר ותורכיה יכולות כולן להיות בנות ברית ביצירת מציאות חדשה באזור תוך כדי דחיקת אירן החוצה והבטחת יציבות באזור.

עתה הוא זמן למלחמה אך לאחריו יגיע זמן להסדרים ובתקווה שבעתיד יגיע גם זמן לשלום בר קיימא לו כולנו מייחלים.