בעיה של ביטחון לאומי: מה שקורה בחברה הישראלית מחייב שיח כן וישר בתוך עצמנו

עליית מפלס הרציחות בחברה הערבית היא בעיה של הביטחון הלאומי - איך שלא מסתכלים עליו. הרצח מתבצע גב אל גב עם הטרור הביטחוני, וארגונים שמתחילים כארגוני פשע בתוך המגזר יכולים ללבוש צורה חדשה כמנגנון רצח לאומני.

מדוע זהו ביטחון לאומי מכל המשתמע מכך? מכיוון שאזרחים ישראלים מאבדים את חייהם במה שנראה כהתמוטטות הסדר החברתי, שעליו אמונה המדינה. וזאת בעיית ביטחון לאומי בגלל התחושה שהרצח הסיטונאי מבטא גם אובדן חלקי של שלטון החוק.

כדי להתמודד עם הבעיה דרוש שיח פנימי כן וישר בתוך עצמנו; מול מה אנחנו עומדים ומהם הכלים להתמודדות. אלא שהשיח הפנימי נשבר ורוסק באמצעות הדינמיקה של המאבק הפנימי - המחאה נגד הממשלה. ראינו את זה בצורת הדיונים בכנסת סביב הרפורמה מכל הכיוונים - וזו לא רק קבוצת המפגינים, שבסיוע פנימי מתוך הכנסת פלשה למשכן בעת ההצבעה על ביטול עילת הסבירות.

האם הקרסת הדיאלוג הציבורי היתה מטרה של המחאה? אולי, ובכל אופן זהו אחד מהקורבנות בדרך להגשמת המטרה המקודשת בכל האמצעים. מאז מאורעות מאי-יוני 2021, בעקבות מבצע שומר החומות, קיימת הידרדרות קבועה בחברה הערבית, לאחר שהממשל בישראל הפגין חולשה בהשלטת הסדר והימנעות מאכיפה חסרת פשרות ביישובים הערביים.

עם כניסת הממשלה הנוכחית לתפקידה והתפרצות המחאה, המשטרה הפכה לחוכא ואטלולא. כפי שאויבינו מחוץ מסתכלים בהשתאות על אובדן המשילות, כך גורמים בחברה הערבית מבינים שהמשטרה איבדה מסמכותה.

אין קשר לבעיות תקציביות

אחת מהמטרות הראשונות של הממשלה, במקור, היתה לאסוף את מאגרי הנשק במגזר הערבי, מאחר שהיה ברור בשנים האחרונות שהנשק הזה הופך לאיום ודאי על המדינה מבפנים.

אלא שהמשטרה לא רק מאבדת מסמכותה, היא פשוט מתוחה יתר על המידה. היא סוטה מהיעדים הקבועים שלה ומפנה כוחות גדולים למטרה של התמודדות עם הפרות סדר, בין השאר כמו זו אתמול.

כל זה לא קשור לבעיות התקציביות בחברה הערבית. למטרה הראשונה של איסוף הנשק דרושים תגבור כוחות של היחידות המתאימות במשטרה, והעלאת רמת ההכשרה והאימונים שלהן.