שכחו את הצפון: מי יציל את הגליל?

איבדנו את הגליל. זו המציאות המספרית נכון לקיץ 2023. עובדות בלבד, מבחן התוצאה. רגע לפני הפוליטיקה ומי אשם. הכבישים לצפון עמוסים תנועה בימים אלה. המלונות מפוצצים, וכך גם החניונים ליד הנחלים. מי שלא טסים לחו"ל מחפשים לברוח למקומות קרים יותר עם מים. מבקרים וחוזרים. כך זה נראה, וכך בערך מסתיימת המדיניות התכנונית של המדינה בגליל. פחות מרבע מהתושבים הם יהודים. המספר שבו עדכנו אותי - 15% - נמוך מכדי שאחתום עליו. קצב הגירה שלילי של כ־10% בשנה, בנוף הגליל, בחיפה ובעכו. מגמות ההגירה הלאומיות ברורות - יהודים עוזבים אותן וערבים מהגרים אליהן.

לא רק שהפרויקט הציוני של "ייהוד הגליל" נכשל - אנחנו בהתרסקות שלא מעניינת אף אחד. שרים קמים בבוקר והולכים לישון בלילה עם רפורמה משפטית. השר לענייני הגליל עסוק בראיונות שלו בהמון נושאים שלא קשורים לגליל, אלא למפלגה המוזרה שלו.

אף שבעיניי הממשלה הזאת גרועה, אומר ביושר שהיא לא הסיבה. היא עוד תקלה בדרך. זה מצב נתון כבר שנים ארוכות. ממשלות "ימין" לדורותיהן לא עשו כלום. ממשלות האחדות שהייתי חלק מהן לא הצליחו כמעט לגעת בכך. חמש השנים האחרונות, עם חוסר יציבות פוליטית וחמש מערכות בחירות, הובילו למציאות שבה כמעט לא התקיימו דיונים בנושא. לא בממשלה ולא בקבינט.

כשר תקשורת התגאיתי מאוד בקצב פריסת התשתיות בגליל ובנגב. היכולת לעבוד מרחוק, לתקשר עם כל מקום בעולם, להתפרנס בעבודות שמאפשרות פעילות על גבי מחשב. מבחינתי, אינטרנט מהיר בקצרין או בקריית שמונה היה יום חג לאומי. העניין הוא שזה לא מספיק, המגמה לא משתנה על בסיס סיבים אופטיים. צריך יותר.

מי שמחפשים נתונים על איכות החיים ימצאו שיעור אבטלה גבוה בכ־12% מהממוצע הארצי; שיעור פשיעה גבוה משמעותית, בעיקר בגלל המגזר הערבי; תוחלת חיים נמוכה יותר בשנתיים (81.4 לעומת 83.4); מספר רופאים (2.2 ל־1,000 איש לעומת 5.4 בתל אביב) ומיטות אשפוז קטן יותר לנפש; עלות נסיעה גבוהה יותר ושיעור תאונות גבוה יותר.

השלולית הפכה לסכנה

החזון של בן־גוריון היה להוציא את הישראלים מהמרכז לגליל ולנגב. הבקעה הצטרפה בתוכנית אלון, אחרי 67'. אין עתודות קרקע במרכז, אין סיכוי לפתרונות דיור ללא מימוש החזון הזה, אלא שלשם כך צריך ממשלה.

היום בגוש משגב מגרש עולה כ־1.2 מיליון שקלים. בצמוד ליישובים שם, במגזר הערבי, העלות היא כ־50 אלף שקלים. רק לבני חמולות מוכרים. איך, לכל הרוחות, מה שקורה בישראל בשבעת החודשים האחרונים תורם במשהו לטיפול באתגר העצום הזה? בשומר החומות, תחת נתניהו כראש ממשלה, חלק גדול מהיישובים האלה היו נצורים. עד היום אף אחד לא הקים ועדת חקירה של מה שהיה אז.

גורמים, משתתפים, מימון, מחדלים. היה ונגמר. אף אחד לא רוצה להפיק לקחים. שר המשפטים מקים ועדת חקירה לפגסוס, פרשה שולית בהיסטוריה של ישראל. אירוע שאולי במקרה ייתן איזה טיעון לאחד מעורכי הדין של נתניהו בחקירת נגד של עד מדינה. ועדה ממלכתית, תקציבים, חברים, בחינה לעומק.

אבל לאובדן הגליל לכמה שבועות, לירי ברחובות הערים המעורבות, להצתות וללינצ'ים בעכו - לזה אין ביקוש. הרי למה להפיק לקחים, אם בטעות יימצאו אשמים מהממשלה הנוכחית?

במקום עבודה, יש ספינים. קחו את היישוב רמת ארבל. הקמת היישוב אושרה בממשלה לפני 20 שנה. לפני שבועיים היא אושרה שוב בממשלה. אני בעד. מפלגת הציונות הדתית ארגנה הרקדה במקום, בן גביר פיזז, מפגינים מחו. וזהו. אין כלום. ייקח שנים עד שגרעין יעבור לשם.

כך גם עם הכסף לרשויות הערביות שסמוטריץ' הקפיא. מה היעד? האם יש מנגנון חדש כדי לוודא, בצדק, שהכספים לא מתפזרים ברשויות המסואבות במגזר הערבי? כלום. המערכת הפוליטית לא מסוגלת להניע מהלך אסטרטגי. היא יודעת להיקלע ולהגיב למלחמה. להיקלע ולהגיב למחאה.

הדרך היחידה להתעסק עם הגליל: להכין תוכניות מתאר, גם למגזר הערבי. לעבות יישובים ליוצאי צבא, להציע הטבות ענק, מגרשים בחינם. כך גם למגזר הדרוזי. להכניס אכיפה מוגברת. אם סמוטריץ' רציני, אז שירים מנגנון בקרה להעברת כספים לרשויות הערביות. תוכנית אב להטבות וסבסוד לתושבי הגליל. לעידוד הגירה מהמרכז. לא לחודשיים בערי הליכוד עד לבחירות המוניציפליות, אלא לעשור הקרוב. הנה סוד - הכל קיים כבר, הכל אושר בממשלה. הכל מוקפא. זה לא מעניין. ובעיקר, כדי לממש משהו, צריך לעצור את הקרקס הנוכחי.

התנועה להצלת הגליל - יש כמה קבוצות שמתהדרות בשם הזה ובשמות דומים - צריכה קודם כל לוודא שיש שלטון מרכזי. ממשלת אחדות ציונית שיודעת לסמן יעדים אסטרטגיים, להסכים ולבצע.

הממשלה הנוכחית, לעומת זאת, טובעת בפלפולים על סעיפים משפטיים, ואיתה המדינה כולה. שלולית של חמישה סנטימטרים, ואף אחד לא מסוגל להרים את הראש ולראות שזו רק שלולית שהפכה לסכנה ממשית למוות מכוער. מילא לטבוע במי אוקיינוס עמוקים.

יש היום כאלה שמשוכנעים שמלחמה תעצור את המשבר הפנימי העצום שאליו נקלענו, גם היא תיפתח מהצפון. אם לא מלחמה - אז שהממשלה תקרוס, היא לא יכולה להחזיק ככה בחוסר מעש. זה לא משנה, יום אחד זה ייגמר. נצטרך להביט למציאות בלבן של העיניים. להסתכל על האתגרים. זה הפוך מהסתכלות על האתגרים של המערכת הפוליטית. שם היעד הוא לשרוד, להיבחר שוב. הגליל שרד עד היום, זה לא מספיק.