"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
פרשנות

כך ההדלפות משבשות את תפקוד הכנסת

מצד אחד חברי הכנסת זקוקים לנתונים כדי לפקח על עבודת הממשלה, ומצד שני נחשדים בהעברת מידע לתקשורת, ולכן ממודרים

,עודכן
0השמעה
מליאת הכנסת בזמן ההצבעה, צילום: אי.אף.פי

בימים שבהם 64 חברי כנסת זועקים (ובצדק) נגד פגיעה בריבונות הכנסת כמחוקקת, לנוכח הדיונים הנוכחיים בבג"ץ על כמה מהחוקים האחרונים שעברו במליאה, מפליא שלא נמצא ולו אחד מהם שיזעק כשכבודה של הכנסת כמפקחת על הרשות המבצעת נרמס.

שיאני החקיקה הישראלים, הלוא הם 120 חברי הכנסת, נוטים לשכוח שתפקידם המרכזי בכנסת הוא דווקא פיקוח על עבודת הממשלה. מדובר במאמץ יומיומי בדיונים של ועדות הכנסת, כזה שבדרך כלל לא מספק לפוליטיקאים תהילה.שיתוף הפעולה ההדוק שנוצר בין הקואליציה לממשלה הופך לעיתים את הפיקוח לחסר שיניים, אך במקרים אחרים יושבי ראש נחושים וחברי אופוזיציה וקואליציה חרוצים מצליחים לייצר שינוי משמעותי, שנושק לאיזון הרצוי בין הרשויות.

חוק הנבצרות אושר בקריאה ראשונה // צילום: ערוץ הכנסת

כך האיזון משתבש

כדי שיוכלו לעשות את עבודתם בוועדות, חברי הכנסת צריכים לקבל ממשרדי הממשלה נתונים ומידע שיוכלו לנתח ולעבד לכדי החלטות. הדואט הזה לא מתקיים כשחברי הכנסת נחשדים בהדלפות - אז נשמר המידע בדרג המבצע, ומסיבות מוצדקות וחשובות. ובלי מידע - אין פיקוח ואין איזון.

ועדת חוץ וביטחון,צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון

חברי ועדת החוץ והביטחון, שדרשו לקיים דיון על מצב הכשירות של צה"ל בעקבות איומי הסרבנות בחיל האוויר בעיקר, קיבלו לבקשתם (אחרי לחצים רבים) דיון בקריה בהשתתפות ראשי מערכת הביטחון ושר הביטחון גלנט. מה רבה היתה הפתעתם, כשדקות לתוך הדיון הודיע להם גלנט שלא יחלוק עימם נתונים מחשש להדלפות.

עד מהרה, ללא נתונים, הפך הדיון לפוליטי, ורובו ככולו דלף החוצה לתקשורת, גם מעל לדפי עיתון זה. ברגע שחברי הכנסת הבינו שזימנו אותם כדי לסמן וי, הם ביצעו את מה שגלנט חשש שיבצעו - ידליפו.

הביצה והתרנגולת

אז האם ההדלפות מונעות נתונים, או שאי־התייחסות רצינית לחברי הכנסת היא שמייצרת הדלפות? השאלה דומה לשאלת הביצה והתרנגולת. גם אם פוליטיקאים, ובכללם חברי כנסת, זכו למוניטין כמדליפים סדרתיים מדיוני קבינט או מוועדות חסויות - ראוי תחילה שילמדו לשתוק.

עם זאת, יש לזכור שאין לנו שיטה חלופית בינתיים. כמו שאי אפשר למדר את הקבינט מקבלת החלטות על יציאה למבצע כדי לוודא שאכן כל השיקולים יובאו בחשבון מחשש לדליפה - כך אי אפשר לייתר את תפקיד ועדת החוץ והביטחון כמפקחת על מערכת הביטחון, ולהותיר את המידע בקרב קומץ יודעי סוד.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

שירית אביטן כהן

כתבת מדינית

כתבת מדינית ופרשנית פוליטית. נולדה וגדלה בשדרות. נשואה ואם לשלושה ילדים, כיום תושבת ירושלים. בעלת תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת ותואר שני ביחסים בין לאומיים מאוניברסיטת בר אילן. החלה את דרכה בתקשורת בעיתון מקור ראשון כעורכת תוכן ולאחר מכן ככתבת חינוך. במקביל שימשה כראש דסק באתר החדשות NRG ובהמשך מונתה לכתבת פוליטית, תפקיד אותו נשאה בשנים האחרונות במקור ראשון ובהמשך בגלובס תוך סיקור חמש מערכות בחירות תכופות. כיום מסקרת את התחום המדיני עבור ישראל היום וכן כפרשנית פוליטית.

כדאילהכיר