בין פרנויה למגלומניה: רה"מ נתניהו הפסיק לסמוך על האינסטינקטים שלו

לאחר המחאה אתמול בקפלן, בפעם ה-28 ברציפות, ולפני יום השיבוש שנדחה ליום שלישי, לא יהיה זה מופרך להניח שראש הממשלה נתניהו פשוט איבד שליטה ואף גרוע מכך - איבד עניין במצב.

גורם שעבד בעבר בתפקיד קרוב ורגיש לצד ראש הממשלה, אמר לי השבוע שאת ראש הממשלה מנחים שני כוחות עוצמתיים – מגלומניה ופרנויה. שני הכוחות הללו, כך איבחן, הובילו את נתניהו להישגים גדולים ולמיפוי נכון ומדויק של המפה הפוליטית.

הוא מונחה מהמחשבה שרק הוא יכול להגן על ישראל ולהציל אותה ביטחונית וכלכלית, ומצד שני ידע תמיד לאתר ולהרחיק בזמן את אותם מקורבים שמבקשים ללמוד ממנו הכול ואז מנסים לפגוע בו ולהתמודד מולו. כך היה עם ליברמן, בנט ושקד, סער ואפילו כחלון. ועובדה, כל אלה, שהיו מאוד קרובים לנתניהו, עשו מעשה והקימו מפלגות עצמאיות כדי לנסות ולהתמודד מולו.

האירועים האחרונים מלמדים שנתניהו הפסיק לסמוך על האינסטינקטים הראשוניים שלו שמגובים גם על ידי בני המשפחה הקרובה, וכי הוא מרוכז רובו ככולו בהזדכות על המשפט שמתנהל נגדו, ובדרך כל האמצעים כשרים.

נתניהו הקודם היה מאתר את הרצונות הפוליטיים המאוד בולטים של שר המשפטים, יריב לוין, לרשת אותו - וייתכן עוד בחייו. הוא היה מבחין בברית הפוליטית המסוכנת שעושה לוין עם ראשי הימין הקיצוני בממשלה. הוא לא היה מפקיד בידיו את הרכבת הממשלה והמו"מ הקואליציוני, ולא היה מאפשר התקדמות של החקיקה המשפטית שמובילה לקרע בעם. נתניהו הקודם, שהגן על בית המשפט אך לפני שנים ספורות, לא היה מאפשר את הזובור שעשו ליועצת המשפטית לממשלה.

המסקנה היא, שיתכן ואי־אפשר לסמוך על רה"מ שיעצור את הקרע בעם. אבל, יש מקום לשאול מדוע נדמו הקולות הליברלים בליכוד. היכן ראש השב"כ לשעבר, אבי דיכטר, היכן שר הבטחון, יואב גלנט, שכיהן גם כשר חינוך, היכן יו"ר הכנסת לשעבר, יולי אדלשטיין, היכן ראש עיריית ירושלים לשעבר, ניר ברקת, היכן השרה גילה גמליאל ועוד מספר לא גדול של חברי ליכוד שידעו בעבר להגן על הדמוקרטיה בגופם.

נדרשים בסך הכל 4 חברי כנסת שיתייצבו ויגידו – עד כאן! לא 20 חברי כנסת, רק 4-5 וכל הסיוט הזה יהיה מאחורינו. אנחנו לא מצפים מסמוטריץ' ומבן גביר להתנגד. אבל על דיכטר, גלנט, ברקת, גמליאל ואדלשטיין יש אחריות להתייצב ולפעול ולא לחשוב רק על הפריימריז הבאים בליכוד.

כי הסכנה האמיתית אינה בבן גביר ובסמוטריץ' ובחלקים הקיצוניים בליכוד שמלבים שנאה. הסכנה היא באותם קולות דמוקרטיים־ליברליים ששותקים ומאפשרים לשנאה ולקיצוניות להרים את ראשה המכוער.