בחצי השנה האחרונה התנהלה המדינה כמו רכבת הרים שהנהג שלה איבד את הבלמים. בנוסף לזה, השבוע הקרוב עומד להיות דרמטי. הקואליציה לא מוותרת על העברת ביטול עילת הסבירות בקריאה שנייה ושלישית. החוק אושר לקריאה ראשונה בשבוע שעבר בכנסת ויחזור לוועדה להכנה לקריאה שנייה ושלישית.
יו"ר ועדת החוקה, שמחה רוטמן, מלמל משהו על כך שבדיונים בוועדה יכולים להכניס שינויים. אף אחד לא קונה את הסחורה המשומשת הזאת. רוטמן, ביחד עם שר המשפטים יריב לוין, וניצי הקואליציה, נעצו את שיניהם בנתח המדמם ואין להם כוונה להרפות. הם לא מוכנים לצאת לפגרה בסוף החודש, מבלי להעביר לפחות אחד מחוקי הרפורמה.
באופוזיציה עוקבים בדאגה אחר הקואליציה שמממשת את הרוב בכנסת, ויעידו על כך דבריו של יו"ר המחנה הממלכתי, בני גנץ, שקרא לראש הממשלה, בנימין נתניהו, להחזיר את נציגיו לדיונים בבית הנשיא. ייתכן שגם גנץ וגם ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, מבינים שטעו כאשר בחודש שעבר נטשו את השיחות בזעם קדוש. כי חשוב להבין, שבעוד כולם עסוקים בעילת הסבירות, לכאורה עניין זניח, והוא לא, הקואליציה שינתה טקטיקה. עילת הסבירות הוא חלק מפאזל גדול שהקואליציה מנסה להעבירו במקטעים קטנים, לכאורה זניחים, כך שביחד יהוו את המארג השלם של הרפורמה. השמועות על מותה היו מוקדמות.
בעוד להם דחוף לחזור לשיחות, שהצליחו לעכב את החקיקה, לנתניהו דבר לא בוער. המבצע המוצלח בג'נין הניב לו תוצאות נהדרות בסקרים שפורסמו בסוף השבוע, והוא שוב נמצא במקום החביב עליו – מוביל בהתאמה לראשות הממשלה וגם הליכוד החזיר לעצמו מנדטים. הצבע חזר ללחיים, אבל הוא יכול להיעלם כשם שהגיע.
מפגיני המחאה, שגם אמש, בפעם ה-27, גדשו את רחוב קפלן בתל אביב וברחבי הארץ, ששים אלי קרב, מוכנים לחסום כבישים ולהתעמת עם השוטרים. יש אמנם חילוקי דעות בתוך המחאה לגבי נחיצות הפעולה בנתב"ג או זמבורות בתוך חלונות בתיהם של שרי הממשלה, אך לא לגבי הרעיון הגדול לפיו רק המחאה תעצור את החקיקה. כדאי רק שיזכרו שמה שבאמת עצר את נתניהו היו הקריאות לסרבנות והנכונות של טייסים ולוחמים לשלם את המחיר בתמורה להגנה על הדמוקרטיה, כשמאחוריהם גיבוי של מאות אלפי מוחים. אבל, גם בכלי זה יש להשתמש בתבונה ולא להוזיל אותו. אמר כבר הפילוסוף היווני הרקליטוס: "לא נכנסים פעמיים לאותו הנהר. הכל זורם". המוחים לא יכולים להשתמש באקדח הזה פעם נוספת כשהוא ריק מכדורים. בפעם הבאה ייאלצו לממש את האיום, פעולה שאין ממנה חזרה.
ומי שמתבשם מדברי ניצב עמי אשד, שיירגע. הם יחלפו כקצף על פני המים, כמו המראות מהכנסת. מה שיישאר זה שני מחנות שלא מוכנים לוותר – הקואליציה מול המחאה ובאמצע המדינה שהולכת פייפן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו