בשבוע שעבר פורסם שהמשטרה בודקת חשד לביצוע עבירת המרדה על ידי אהוד ברק ויאיר גולן. השבוע צפויים מהלכים נגד הרפורמה ונגד הממשלה שיאתגרו את מערכת אכיפת החוק.
די באיחור מתחילות להישמע קריאות לאכיפת חוק ומיצוי הדין עם מפעילי המחאה, שכל אחד רואה כי הם מאיימים על הציבור ועל יחידים. עד היום, בהשראת היועצת המשפטית והפרקליטות, המשטרה לא עסקה ממש באכיפת חוק במהומות, אלא רק במסגרת של הכלה מתונה, למשל בחסימות כבישים מסוימים בעיתוי לא נוח.
בהקשר הזה עלתה שוב עבירת ההמרדה לכותרות. המדיניות עד היום היתה להימנע משימוש בסעיף ההמרדה. בשני מקרים נעשה בה שימוש בעבר: נגד בנימין זאב כהנא ונגד משה פייגלין.
משפטנים ליברליים יחסית, כמו מרדכי קרמניצר ובועז סנג'רו, תומכים בביטול סעיף ההמרדה, לאמור - אין לעבירה מקום בספר החוקים בישראל. "(העבירה) משקפת תפיסת עולם שאינה דמוקרטית", פסק לפני כ־25 שנה נשיא ביהמ"ש העליון דאז אהרן ברק. "היא תואמת שלטון מנדטורי, שאינו שלטון העם על ידי העם למען העם".
לעומתו, השופטת אילה פרוקצ'יה לא מוותרת על הכלי הזה: "מעשה המבקש להכתיב מהלכי שלטון באמצעי המרדה הנוגדים את החוק סותר את גרעינו העמוק של הרעיון הדמוקרטי וההליך הדמוקרטי".
אף כי בעליל אנחנו חוזים בניסיון המרדה כזה, מוטב להעביר את המאבק נגד מנהיגי "ההמרדה" למישור הציבורי בלבד. כלומר גינויים, הוקעה ובידוד. יחד עם זאת, הדרך הנכונה לאכוף את החוק תהיה לעצור ולהעמיד לדין את אלה שמבצעים פעולות עברייניות בשטח. זה לא צודק, כיוון שהם עושים זאת בהשראת (אם לא בהנחיית) מנהיגים המשדרים עמימות וערפול מסוים בדבריהם, אבל זאת הדרך העדיפה בחברה כמו זו הישראלית, שבה חופש הביטוי הוא ערך יסוד.
שכן משתתפי ההפגנות, בניגוד למהומות בצרפת, פועלים בכוונה לפגוע באוכלוסייה הישראלית ובצמתים אסטרטגיים של המדינה, כמו הדיבורים על מצור או חסימות של נתב"ג. הם לא ישרפו חס וחלילה את מרכז שוסטר ברמת אביב ג'. הם לא יציתו אש באוניברסיטת תל אביב, כפי שעשו בשנות ה־60 באוניברסיטת קולומביה. לכן המשטרה חייבת להגן על הציבור תוך שמירת הזכות המורחבת להפגין ולמחות.
לעומת סעיף ההמרדה, הסתה לסרבנות כמו שביטא האלוף (מיל') יאיר גולן, היא עניין קונקרטי שמחייב תגובה נחרצת ברמה כלשהי. קריאתו "להגדיל את הסרבנות גם בקרב צעירים המועמדים להתגייס לצה"ל אם הממשלה לא תתיישר לפי רצון המחאה" היא עבירה ברורה שהעונש עליה הוא 5 שנות מאסר.
לא ניתן לעבור על קריאות כאלה לסדר היום. וכך גם קריאות ספציפיות של קצינים במילואים שמנסים להדיח קציני מילואים אחרים. בתחום הזה שר הביטחון והרמטכ"ל יכולים גם בלי למצות את הדין לסלק את האנשים האלה מיחידותיהם ולהוריד להם את הדרגות.
אין צורך להעניק לממרידים את ההילה של מי שהמשטר פונה נגדו כדי לנטרלו. טוב שאלה שהולכים להצטלם כשהם יושבים על ספסלי הנאשמים יראו שמנהיגיהם פטורים מהעמדה לדין, ואילו החפ"שים משלמים את המחיר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו