ועדה לבחירת שופטים, לא שפוטים: שינוי בהרכב הוועדה - יהיה הישג לא רע

גוף אמיתי ונכון לבחירת שופטים הוא מוסד שיהיה מסוגל להציג בפני המועמדים לבית המשפט העליון שורה של שאלות על עמדתם, במקרה של עבירות הפרקליטות וחוקרי המשטרה בפרשיות שאותן חוקרים גופים אלה.

עבירות לכאורה של גורמים בפרקליטות ובמשטרה נחשפו בעבר. אחת מהן היא הפרשה שבה נחשף כי הודלפו פרטי חקירה מהפרקליטות לכנופיית הפשע הצפונית אבו לטיף. עבירות נוספות לכאורה היו בשיטות של סחיטה באיומים כלפי אנשים שסומנו כעדי מדינה פוטנציאליים בתיקי נתניהו.

כך גם בקבורת החקירה של פרשת פגסוס - החדירה לטלפונים של חשודים ועדים בתיקים מסוימים על ידי רוגלות בלתי חוקיות. מי שאחראים לקבורת החקירה בנושא הם היועץ המשפטי לשעבר מנדלבליט, היועצת הנוכחית בהרב־מיארה, ובעיקר המשנה ליועמ"ש עמית מררי, שטייחה את השערורייה וזלזלה בכנסת.

ועדה כזאת לבחירת שופטים חייבת להיות גוף שמורכב ברובו מנבחרי הציבור, הפוליטיקאים. ואלו יכולים להיות מהקואליציה או מהאופוזיציה. אלא שנציגי האופוזיציה במשא ומתן בבית הנשיא מגינים שם כדובים שכולים על נכסי הממסד המשפטי.

השופטים בוועדה המיועדת לא יאפשרו לשום שופט שאינו אומר אמן לגופי האכיפה והחקירה לחדור לדרגים העליונים, לבית המשפט העליון. ראינו שאפילו השופטים הניציים במשפט נתניהו, ששלחו רמז עבה לתביעה שילכו לגישור, נתקלו בחסם של היועצת המשפטית בהרב־מיארה, שרוצה את ראש הממשלה כבן ערובה.

האם מותר לצפות מנציגי האופוזיציה, קרי: שליחי גנץ ולפיד, שיעדיפו את האינטרס הציבורי בנושא הרכב הוועדה לבחירת שופטים? אתמול התפרסמו דיווחים שנותנים מקום לאופטימיות. נראה שהגענו לרגע שבו המאבק ההרסני של הפלנגות בהנהגת אהוד ברק מאיים באופן ממשי על בני גנץ ויאיר לפיד, ונותר רק לראות כיצד יבחרו לנהוג. האם במשא ומתן צריך לפעול לפי האינטרס הציבורי או לפי האינטרס של קבוצה אוליגרכית מסוכנת? יש סיכוי כלשהו, שזה הרגע הנכון מבחינת גנץ ולפיד להשתחרר מאחיזת החנק של ברק ואנשיו.

יתר על כן, גם לנשיאה אסתר חיות צריך להיות עניין לשמור על עצמאות בית המשפט העליון כדי שלא ישרוד על כידוני הפלנגות של ברק, שמטרתן להלך אימים על שרים ועל נבחרי ציבור ולזרוע דמורליזציה בכל מישורי החיים בישראל.

ממחקר שפורסם בימים האחרונים ב"וושינגטון פוסט" עולה שהידברות, מגעים והסכמות בין הקטבים הפוליטיים המפלגתיים הם הערובה אולי היחידה להישרדות הדמוקרטיה. "הסכנה של משטר סמכותני לא באה מתוך עוינות לדמוקרטיה. היא באה דווקא מצד אמריקנים (או ישראלים), שמושקעים יותר ויותר בדמוקרטיה ומהפחד שלהם שהדמוקרטיה תילקח מהם", נכתב במחקר. בלימת יוזמת הרפורמה בצורה גורפת לא תגן על הדמוקרטיה. מחיר אי־האמון הגובר בקרב הציבור יהיה גבוה ויסדוק את הדמוקרטיה.

לאחר הוויתורים של הקואליציה, הדרישה לחוקק את ההסכמות ולהמשיך הלאה ללא לחץ היא צודקת ומועילה לכל המערכת. אם האופוזיציה תשתק את ההתקדמות בנושא הוועדה לבחירת שופטים, זה יהיה בניגוד לרצון הציבור. שינוי בהרכב הוועדה שיכיר בשינויים החברתיים בישראל, וכן ההסכמות שהושגו, יהיו הישג לא רע. לפחות בעיני מי שחרד לגורל הדמוקרטיה.