אחרי הפסקה של כמה ימים חודשו אתמול השיחות בבית הנשיא, כך הודיעו הצדדים והמתווך לתקשורת. הצדדים אמנם נפגשו, אבל שיחות כבר לא היו שם. המו"מ בין הצדדים בחסות בית הנשיא כבר גוסס. רק הפגישות עוד נשארו, וגם זה כנראה יסתיים בעוד זמן קצר.
הפגישות, הנאומים והתבטאויות של כל הצדדים בנושא הם כבר לא משא ומתן או מגעים למציאת פשרה, אלא תחילתו של קרב האשמות. בליים-גיים. בשני הצדדים כבר יודעים זאת, אבל ממשיכים לשחק את המשחק. שניהם צריכים את הזמן הקצר שנותר כדי לבנות את הנרטיב. הרגע שבו יתנפלו אחד על השני ויאשימו זה את זה בהפלת המגעים הולך ומתקרב והלחץ על הקרבות שאחרי בהתאם.
יהיו כאלה שיגידו שהעריכו כך מראש, ויהיו כאלה שיגידו שבאמת האמינו שמשהו ישתנה בעקבות השיחות בחסות בית הנשיא והחלטת נתניהו להקפיא את החקיקה ערב יציאת הכנסת לפגרה, אבל בין כך ובין כך העסק נגמר. לא צריך לשם כך הערכה או פרשנות. הצדדים כבר אומרים זאת. אמנם בשיחות סגורות אבל הדברים נאמרים בפירוש.
לדברי גורם בכיר ביותר בקואליציה בהקשר של הרפורמה המשפטית, "אם בתחילת הדרך עוד היה ספק, היום כבר אין. מפלגת העבודה ויש עתיד לא באירוע כבר מזמן. לגבי גנץ, היה נדמה שהוא כן בתוך הסיפור, והוא הרוויח לא מעט בשל כך ועלה יפה בסקרים, אבל בימים האחרונים זה כבר ברור שהוא נסחף בזרם השוטף של המפגינים ואין לו שום מנדט מהם להתפשר על כלום".
לדבריו, "עד כה לא שמענו אפילו פעם אחת את המילה 'כן' מהצד שלו, על שום נושא. ואז החלטנו לבדוק את זה. שיגרנו רמזים לתקשורת על כל מיני מתווים להרכב הוועדה למינוי שופטים, כולל מתווים שלעולם לא נסכים להם כמו ארבעה חברים מכל צד ושופט בדימוס שיכריע - וגם לזה הם סירבו. אחר כך העלנו על השולחן הצעות בנושאים אחרים עליהם דיבר בעבר גדעון סער - וגם לזה סירבו, למרות שסער בצוות שלהם. ואז הבנו שאין פה שום עניין להסכמות, אלא לגזור קופון".
אתמול יצא בזעם גדעון סער מהדיון אחרי שמזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס תקף אותו במהלכו. לאחר מכן חזר סער לשולחן והדיונים נמשכו. ההצגה חייבת להימשך, לפחות עד שמישהו מלמעלה יחליט שהגיע הזמן לסיימה.
שלשום רמז בני גנץ על הכיוון כאשר אמר בכנסת שלא יהיה מוכן לשום פשרות, אלא רק להסכמות. למרות העילגות המובנת, הכוונה ברורה: עבור הסכמות מי שצריך להתפשר זה הצד השני. ביש עתיד, בישראל ביתנו, וגם במחנה הממלכתי, גובר הלחץ על גנץ לפוצץ את השיחות ולהאשים את נתניהו. בינתיים הם מפזרים רמזים. בונים את התיק. מאשימים את הליכוד והציונות הדתית שיזמו את הפגנת המיליון בירושלים כדי לקדם את החקיקה באופן חד צדדי, ומטיחים ביריב לוין ובכירי הליכוד שאומרים שבמידה שלא יהיו הסכמות תהיה חקיקה חד צדדית, כהוכחה לחוסר ניסיון הכפיים עמו באו לשיחות.
היתרון של גנץ הוא התקשורת, שרובה תהדהד את המסרים שלו ותלך, כרגיל, על ראשו של נתניהו. הקרב של נתניהו הוא על ה"בייס" ועל הבכירים ה"רכים" בליכוד. במידה שיואב גלנט, יולי אדלשטיין, אבי דיכטר וניר ברקת ישתכנעו שלא הוא אחראי על הפיצוץ, נתניהו עשה בכך את שלו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו