בסך הכל אפשר לומר שיש ניסיון ליצור אווירת היסטריה כלכלית סביב מעט נתונים בעלי חשיבות, אבל לא גדולה מדי, בעוד הנתונים החשובים, המהותיים לכלכלה הישראלית, ממשיכים להיות חיוביים.
זה איתות לאלה מבינינו שכוססים ציפורניים בתקווה נואשת שאם לא מודי'ס, אז לפחות בסוכנות הדירוג S&P יעשו את העבודה ויורידו בפועל את דירוג האשראי של ישראל. אבל אחד מהנתונים החיוביים ביותר של ישראל הוא יחס החוב־תוצר, שנמצא עכשיו על כ־60%, ושלפי תחזית בנק ישראל ימשיך לרדת השנה ל־59%.
גם האינפלציה נמצאת במגמת ירידה. האבטלה עמדה ב־2022 על 3.3%, והיא נמצאת במגמת עלייה קלה, לכיוון 4%. לפי ההערכות של הבנקים הגדולים, המערכת הפיננסית איתנה ויציבה. כל אלה מביאים את בנק הפועלים, למשל, להעריך כי יש סיכוי גדול יותר לאי־שינוי באופק הדירוג של ישראל. אבל נחכה ונראה מה יגידו ב־S&P בשבועיים הקרובים.
אין ספק שלסביבה הפוליטית יש השפעה מכרעת על הממשלה, על יציבותה ועל נושא העברת התקציב. זאת המשימה העיקרית של הממשלה, תוך שהיא משולבת בחוק הגיוס, בגלל דרישות המפלגות החרדיות בנושא הזה. כל נושא אחר, כגון סעיפים שונים ברפורמה המשפטית, יעבור לכיסא האחורי.
אבל למרות זאת, להנהגת הימין, ובראשה נתניהו, אין אפשרות לשים כרית על פני הרפורמה המשפטית ולתת לה לגווע מחוסר חמצן. המאמץ הפוליטי, כמו בכל ממשלה, הוא הישרדותי. בשלב הראשון, עד לסוף החודש התקציב חייב לעבור בכנסת, ומרכיבי הקואליציה מודעים לזה.
מבחינות רבות, גם מחאת המתנגדים שמפעילה לחץ על האופוזיציה, והרחוב הימני שהפגין את כוחו בהפגנה ההמונית ביום חמישי שעבר, דוחפים את הקואליציה להתלכדות. אין למפלגות גנץ או לפיד גזרים להציע לחרדים, למשל, כדי לבנות בעזרתם קואליציה חלופית. וזאת אף על פי שהניסיונות לחולל מהפך פוליטי בראשות גנץ נמשכים, כפי שאפשר ללמוד מכמה טורים בעיתונות.
בתוך המסגרת של האפשר והאי־אפשר בתחום הפוליטי, ראש הממשלה ושר האוצר מתמרנים עם תקציב שכבר קשה לדעת מה התקרה שלו, מלבד זה שגודלו כחצי טריליון שקלים. אבל ניתן להבין מניתוחי כלכלנים כי הדרישות התקציביות, במקביל לירידה בהכנסות ממסים, יחזירו את הגירעון לנורמות המקובלות מלפני הקורונה. דהיינו, התכנון הוא לאחוז אחד מהתוצר.
עם זאת, הגירעון השנה צפוי להגיע כמעט ל־3% תוצר. הממשלה כבר הביאה לירידה במחירי הדיור, שעלו בתקופת הממשלה הקודמת בכ־20%. ירידה מהסוג הזה גם גוררת האטה במשק.
הצד החיובי: לפי ההערכות, אנחנו קרובים לשיא הריבית. אישור התקציב כשלעצמו הוא גורם מייצב. ברגע שבעלי העסקים יבינו את מדיניות הממשלה, וזו תוכיח שליטה בכלכלה, יהיה לזה אפקט חיובי על האווירה במשק. כך גם אופק ההישרדות הפוליטי של הממשלה ישתפר פלאים, ויסייע בהכלת המחאות. שכן, לפחות חלק מעליות המחירים נובע מתחושת חוסר היציבות הפוליטית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו