מקרה, צירוף מקרים. תופעה. שלושה ראשי רשויות בצפון לא מוזמנים בדרך נס לשיחה עם ראש הממשלה. מה משותף לכולם? בשטחי הרשויות שלהם נפלו קטיושות בחג הראשון של פסח. צירוף מקרים? אולי. מכנה משותף נוסף - ביום שישי הסכימו שלושתם להיפגש עם יו"ר המחנה הציוני, בני גנץ. מה הסיכוי שזה יקרה? עובדה - זה קרה. ראש הממשלה בנימין נתניהו חשב שמי שמצטלם עם גנץ לא ראוי לשוחח איתו.
נתניהו בחר באינטרס האישי והפוליטי שלו על פני האינטרס הביטחוני. דווקא מי שאצלם נפלו הרקטות, והסכימו לארח את גנץ, הם אלו שהודרו. מהו המסר לאזרחים בגליל העליון? אלו שבתיהם מסמנים את גבולה הצפוני של מדינת ישראל, ושהציונות היא דרך חיים אצלם?
אנחנו, אדוני רה"מ, מגדלים את ילדינו בבתים עם נוף לחיזבאללה. אנחנו שרואים דגלי חיזבאללה בכל בוקר. הרי אם היינו בוחרים באינטרס האישי שלנו, לא היינו גרים כאן. משלמים את המחיר הביטחוני, מופקרים באיכות הבריאות שאנחנו מקבלים, מודרים ממקורות הפרנסה. רק הציונות הביאה את חלוצי מטולה למקום הכי רחוק והכי מסוכן. אינטרסים אישיים היו משאירים אותנו במרכז הארץ. את האינטרס האישי שמים מאחורי האינטרס הלאומי, ולא לפניו.
נתניהו אמר לראשי הרשויות שנפגש איתם: "זה הזמן לבקש ממנכ"ל המשרד שלי". ומה עשו ראשי הרשויות ב־20 השנים האחרונות - בדיוק את זה. ומה קיבלו - כלום. גם אתמול בשיחה הם הנהנו, ניתקו - וידעו שלא יקבלו. נתניהו התגאה בכך שבתקופתו נבנו כבישים מהירים שיקרבו את הצפון למרכז. כך יוכלו תושבי הצפון להגיע יותר מהר למרכז הארץ, למקומות התעסוקה. אבל מקומות התעסוקה לא הגיעו צפונה. במקום לסלול את הדרך לברוח מכאן, הוא היה צריך להתמקד בהבאת מקומות תעסוקה ובהקמת אוניברסיטת הגליל בתל חי-קריית שמונה.
ועוד עניין לסיום - אדוני ראש הממשלה, אל תקנא בגנץ על שהשיג תמונה. בפעם הבאה אולי תעדיף ביקור בשטח על פני שיחת ועידה. כנראה אפילו תצליח למצוא צימר פנוי גם בחול המועד, לפחות השנה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו