במצולות נתניהו

לפני יותר מחמש שנים, בנובמבר 2017, פרסמתי קריאה לבנימין נתניהו לפרוש מראשות הממשלה ומהחיים הפוליטיים. במאמר הצבעתי על הנזקים שנתניהו מחולל ויחולל למפלגה, למדינה ולימין, והפצרתי בחבריו בליכוד לבחור לו מיידית מחליף. הזהרתי שהמשך הכהונה שלו ירסק לבסוף גם את הליכוד ואת מחנה הימין. הצבעתי על ההתנהגות הבלתי מוסרית שלו ושל אשתו, ללא קשר למידת הפליליות שבה; הדגמתי כיצד הוא מגשים בשיטתיות מדיניות של השמאל, בעודו מהתל במצביעיו ללא מעצורים.

בתגובה למאמר, נתניהו הפעיל את דוברות משרד רה"מ והליכוד כדי לתקוף ולהשמיץ אותי, והיתר רשום בדברי הימים והימין. השבוע דומה שרבים ממצביעי הממשלה הפנימו עד כמה התממשו תחזיותיי - קללת נתניהו מכה בכולנו. הקללה דנה אותנו לשנים של סחרחרת פוליטית, לשנה וחצי של קואליציה ללא הליכוד ולווייניו, ועכשיו - לשלושה חודשי שלטון "מלא על מלא" של טרלול ונזק, במקום הגשמת עקרונות הימין.

השבוע זה משתקף בסקרים, שלפיהם הקואליציה מתרסקת, הליכוד מאבד כרבע מכוחו ורוב הציבור, לרבות רבים ממצביעי הליכוד, מביעים אי־אמון בהתנהלות נתניהו. הסיבות ידועות: קרע ועימות פנימי חסרי תקדים, משבר אסטרטגי קיצוני עם ארה"ב בנושאים שלא שווה להתעמת עליהם, חוסר תפקוד שלטוני וסחרור שקשה לראות כיצד יוצאים ממנו.

מבחינת הצורך ברפורמה שתתקן את הפיכת אהרן ברק, דומה שפוספסה שעת הכושר הנדירה שהבטיחה הישגים לקואליציה, אם רק היתה פועלת ביושר, במידתיות ובתבונה. בהובלת נתניהו, הכל נעשה ההפך: משחיתות ועד שרירות, משיכרון כוח ועד איוולת. בינתיים נעצרו אפילו חוקי השחיתות שתרמו לקטסטרופה, ונותרנו עם חוק חמץ מקומם וחסר משמעות.

שלא לדבר על התחושה המוצדקת של רבים בימין, שלפיה הקול שלהם שווה פחות. שלפיה מוּחלים במדינת ישראל סטנדרטים כפולים כלפי המחאה, הסרבנות וה־BDS הכלכלי מתוצרת השמאל, לעומת מחאת הימין.

אך גם הסיטואציה הזו היא תוצר התנהלות הקואליציה. מבלי להקל באחריות, בהטיה ובחוצפה של הסרבנים ותומכיהם מהשמאל, מנהיגות נתניהו היא שיצרה פלטפורמה מורעלת, שפערה פצע חדש בלב האומה.

המפלצת שמאכלת את כולנו

המערבולת שמושכת אותנו למצולות היא תוצר של המסלול שאליו רתם אותנו נתניהו בשש השנים האחרונות, מסלול שנועד לשרת רק את צורכי ההסתבכות שלו. במקום להתמודד עם תוצאות מעשיו, במקום לעשות את המעשה האחראי והפטריוטי המתבקש - לפרוש מהחיים הציבוריים - פעל נתניהו בנחישות במטרה אחת: לגבש כוחות ומחנה שיהרסו כל אדם, גורם או רשות שמאיימים על הישארותו בראשות הממשלה. בגאונות אפלה הוא הצליח להלך קסם על ציבור אדיר, וליצור זיהוי מוחלט בין המושג "ימין" לבין האינטרסים האישיים שלו.

מחנה שלם שכח את המשמעות האמיתית של ימין - בתחום מדיניות החוץ, בהתיישבות, בכלכלה ובחברה - תוך שהוא ממיר את האידיאולוגיה לתכנים שעיצבו מהנדסי התודעה של נתניהו. כך, אף שאימץ את עקרון המדינה הפלשתינית של תוכנית טראמפ ונשבע מחדש להסכמי אוסלו, נותר נתניהו מנהיג הימין - מלך ישראל. האיש שהתנגד כל השנים בשצף לרפורמה משפטית, מגן בעוז על אהרן ברק ומעשיו, הפך לנביא תיקון מערכת המשפט. אך התיקון הוא להרוס את כל מה ומי שניצבים בדרכו האישית, לצד חקיקת כלים שיאפשרו שחיתות וכוח ללא מעצורים.

כדי להשיג את היעדים האלו יצר נתניהו מפלצת השמצות והתקפות, המורכבת ממנגנון טכנולוגי, פעילים, ח"כים ושרים שמטרתם להשחיר יריבים. לצידם הופעל קומנדו אלים, שהתנפל על בני פלוגתא פוליטיים וליווה אותם בקללות ובעלבונות עד לפתח הבית. זה עבד מצוין בימי הממשלה הקודמת, וגרם לנשירת החוליות החלשות והאומללות במפלגת ימינה. בדרך טיפח נתניהו אנשים לפי מידת הדבקות והארס שהם יודעים להפיק, בנאמנות מוחלטת אליו. כך נבנו רבים, ביניהם שרת ההסתה, שר האי־תקשורת, שר האי־סדרים בחברות הממשלתיות ודומיהם.

אך באחרונה, המפלצת החלה לאכל גם את נתניהו עצמו. קודם כל התברר שאנשים בלתי מאוזנים לא משנים את עורם כשהם מתמנים לחברי כנסת ולשרים. המעשים וההתבטאויות שלהם מזיקים לכל קואליציה שבאה למשול בתבונה ולעשות טוב. שנית, בני הטיפוחים הללו החלו לסכן את נתניהו עצמו, ודורשים לא לעצור את הדהירה לתהום. על הרקע הזה קשר נתניהו קשר עם יו"ר ההסתדרות, כפי שנחשף, כדי לביים שביתה כללית חמורה וחסרת תקדים, שלכאורה תכפה עליו לעצור את החקיקה ולהידבר. כך ניסה נתניהו להימלט מנשיכת המפלצת שהוא גידל.

בדרכו הרעה טיפח נתניהו גם שותפים קואליציוניים, שיחדיו הרחיקו מהזירה יריבים אידיאולוגיים ממחנה הימין, כמו איילת שקד, נפתלי בנט וגדעון סער. נתניהו סייע לבצלאל סמוטריץ' להשתלט על המותג "הציונות הדתית", ולגרש מבית הכנסת הקולקטיבי של הימין את יריביו. בשל כך הוא מצא את עצמו לפות בחיבוק החרד"לי הקיצוני, לצד אלו של אבי מעוז וקיצוני החרדים. הכל מעצים את הסחרור והפגיעה, במחנה ובדרך.

כן לדרך הימין

השבוע טען ידידי איתן אורקיבי, במאמר שפרסם, כי המסקנה מהאירועים האחרונים היא שממשלת ימין אידיאולוגי אינה יכולה לשלוט לבדה. לדבריו, הוכח שהשמאל פשוט לא מאפשר לה להשליט את דרך הרוב. אך המסקנה הזו נמנית עם רשימת הנזקים שחוללה קללת נתניהו, כי לא באמת נעשה ניסוי שמבסס אותה.

ראשית, בממשלה הנוכחית קיימים גורמים שאינם ימין מכל בחינה שהיא - שביניהם מנהיגי החרדים משה גפני ואריה דרעי, שהם שמאל בהשקפותיהם המדיניות, הכלכליות והחברתיות. שלא לדבר על נתניהו עצמו, שפועל בניגוד לעקרונות הימין זה שנים, כמעט בכל תחום.

שנית, הקואליציה קוממה נגדה את הציבור בלי קשר לתפיסת העולם של הימין. אפשר יהיה לבחון את היכולת לשלוט לפי עקרונות הימין, רק כשתפעל קואליציה ימנית אחראית ונקיית כפיים. בינתיים נותרנו עם קללת נתניהו שמרסקת את כולנו - את המדינה, המחנה והמפלגה. השבוע ברור שעד שהימין לא יאלץ את ביבי לפרוש, שום דבר לא יתוקן כאן.

מצוקת הימין מעלה געגועים לליכוד של מנחם בגין ויצחק שמיר, לצד מפלגת התחיה של יובל נאמן, גאולה כהן ואליקים העצני, אבי המנוח. געגוע למנהיגות נקיית כפיים, אידיאולוגית ודמוקרטית, שפועלת בנחישות אך בתבונה. כזו שמונעת רק מרצון אמיתי לבצר את שיבת ציון. דומה שזו המשימה שחייבים לטפח - לבנות כלים רעיוניים ופוליטיים חדשים של הימין השפוי והמאוזן.