ראש הממשלה בנימין נתניהו, שמכהן יותר מכל ראש ממשלה אחר מאז הקמת המדינה, טעה בהערכת תמונת המצב. ובעיקר טעה כאשר חשב שיוכל לשלוט בגובה הלהבות.
הוא הקשיב לאנשים הלא נכונים עד למצב של סיכון המדינה, ואז נאלץ להודיע שנכשל ושהוא משהה את החקיקה - אותה חקיקה שהיתה כרטיס הביקור של הקואליציה הימנית שהקים. העצירה מאיימת על שלמות הקואליציה, המשך החקיקה מאיים על שלמות המדינה. נתניהו בחר.
בשלב זה התקיים בו המשפט של אלוף במיל', מגיבורי המדינה, שנוהג לומר: "הצעירים שלנו יצילו אותנו מידי אויבינו ומידי מנהיגינו". האמירה הזאת מתרחשת בימים אלו בצורה חדה וברורה ברחובות ישראל. צעירי ישראל, שקמו מתנומה עמוקה וחסרת דאגות ומחשבות, התעשתו בזמן ונעמדו בחזית המאבק. הם אלו שהכניעו את ראש הממשלה המנוסה, מר ביטחון, מר כלכלה ומר איראן.
תחילת המחאה התאפיינה בגיל המבוגר של המפגינים. 60 וצפונה. מי שהנהיג אותה היה רא"ל (מיל') משה בוגי יעלון, שבשלב מסוים השכיל להשאיר את הבמה לצעירים ובראשם ד"ר שקמה שוורצמן־ברסלר המרשימה. נקודת ההיפוך היתה בשבוע הרביעי של המחאה. אז החלו להצטרף הצעירים, בני 45-25. וזה עשה את השינוי, את המהפך.
אלו אותם צעירים שלא מיהרו לקלפיות ב־1 בנובמבר. הם העדיפו את הקפה לאטה השכונתי. ניצלו את יום השבתון כפשוטו. פשוט נשארו בבית ושבתו מכל מעשה, כולל הליכה לקלפיות. לא בכדי כאשר מנתחים את תוצאות הבחירות בתל אביב, לדוגמה, מתברר שבעוד שיעור ההצבעה הכללי היה 71%, בתל אביב הוא עמד על 60%. הם חשבו שקולם לא ישנה, שהכל ממילא מכור, שפוליטיקה זה דבר רע - עד שהמציאות טפחה על פניהם.
לקח להם כמה שבועות להבין שהחיים, כפי שהכירו, לא יחזרו. שהפוליטיקה משנה להם את החיים, כי שם מוכרעים החוקים שאיימו להביא את המדינה למקום אחר, טוב פחות. כשהבינו מי עומד מאחורי החקיקה מרחיקת הלכת, נפל להם האסימון: שאסור להם להישאר בבית, שאי־השוויון בנטל רק יגדל, שמצבם הכלכלי יורע, שיישאו על גבם חלק ניכר מהאוכלוסייה שלא מתגייס ולא עובד במובן הרחב של המילה.
רבים מהמוחים עובדים בהייטק, וכשהמצב החל ללחך את שולי גלימתם וחלקם פוטרו מפני שהאצת הרפורמה עצרה את ההשקעות - הם התעמקו בנושא, הבינו את המשמעויות ובאבחה אחת, בעזרת הרשתות החברתיות, הציפו את הרחובות וזעקו "דמוקרטיה". והקריאה התעצמה עם פיטורי גלנט, וסחפה ואיימה לשתק את הצבא, את מערכות הביטחון ואת הכלכלה. והצעירים האלו שהם העתודה שלנו, אבן הראשה של החברה הישראלית, לא יעצרו. כי הם עמדו במבחן שהוא לא פחות חשוב ממבחן האש. הם עומדים במבחן ההגנה על הדמוקרטיה, וכולנו צריכים לומר להם מילה אחת: תודה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו