מפגינים למען הדמוקרטיה - ומשתקים אותה: נקודת העיוורון של ראשי המחאה

די בהצצה קלה ברשתות החברתיות הבוקר כדי להבין את הפער הקיים בתוך עם ישראל. יש מי שקם הבוקר זקוף קומה, גאה בכוח הלחימה שהתגלה ברחובות ובהשבתה הכללית שמובילה לביטול צעדי הממשלה. יש מי שקם הבוקר והבין - אין לי מקום במדינה ואולי מעולם לא היה לי. אני לא רצוי. אני לא שייך.

הממשלה הנוכחית עשתה טעויות רבות בחייה הקצרים. שינוי חקיקה מאסיבי, אי הנגשת החקיקה לעם, אמירות דתיות קיצוניות מפי חלק מהשרים, שרק עוררו אימה ופחד בחלקים רבים בציבור. אי עמידה בהבטחת בחירות בכל הנוגע לביטחון מדינת ישראל מול מחבלים, שבאים השכם להרגנו.

אבל דבר אחד טוב יש להגיד, הממשלה באה לבטל עוולה של שנים, שבה לבג"ץ היה כוח בלתי מוגבל. קבוצה של אנשים, שבמשך שנים, שולטת בכל. אף אחד לא צריך להחזיק בכל כך הרבה כוח. אף אחד. אגב, גם לא הממשלה.

דין שונה לכל אזרח

אולם באקלים הממשלתי, חלקים רבים בציבור מיהרו להכריז: אנחנו יורדים מהארץ ולאחר מכן פשוט החליטו, אם לא יורדים - שורפים הכל. אין נסיעה בכבישי ישראל, אין צבא, אין מוסדות אקדמיים, אין משק ואין כלום.

את כל הדבר הזה עטפו בנייר צלופן יפה - דמוקרטיה.
כי אם אנחנו נלחמים על הדמוקרטיה, אז מותר לנו הכל.

הברוטאליות הזאת שיתקה חלק מהציבור, שמאמין באמונה שלמה ברפורמה, לבטח לאחר הריכוך. וגם הבוקר יש להגיד את האמת, רבים רוצים ברפורמה המשפטית. רבים הצביעו לממשלה כי רצו במהלכים שכאלה. אבל המהלך הזה, שהתרחש בהליך דמוקרטי, נשמט מבין האצבעות, למה? כי יש מי ששולט במשטרה, בצבא, במשק והוא מכתיב הכל.

הלילה, כשכבישי איילון היו חסומים במשך שעות, ולא נראה אף שוטר באופק, רבים נזכרו בחסימות קודמות שקרו במדינה, והבינו שוב -יש דין אחד לאזרח שנלחם למען בג"ץ ויש דין אחר לאתיופי שנלחם נגד הפליה, חרדי שנלחם נגד עבודות בשבת או מתנחל שלא רוצה שיגרשו אותו מביתו.

אם תלחם למען הבג"ץ כל המוסדות יעמדו מאחורייך, אך אם תנסה לתקן עוולה אחרת תידחק לפינה. כי יש מי שהמדינה שייכת לו, ויש מי שלא.

חשוב לציין, המחאה נגד הרפורמה לגיטימית, חשובה - אך למרבה האבסורד, הדרך שבה המפגינים בחרו למחות, מובילה לכפיית דעתם על כלל האוכלוסיה ובעצם כך משתקת את מה שהם נלחמים עליו רבות - דמוקרטיה.

בסופו של יום כולנו רוצים אחדות ולכן, הצעד של עצירת החקיקה מתבקש, אבל הוא גם הוכיח לאנשים רבים בציבור, שדעתם לא חשובה, גם כאשר היא באה לידי ביטוי בהליך דמוקרטי.