פיטורי גלנט: ככה נראית התפרקות

ניר ברקת, חיים כץ, אבי דיכטר, דוד ביטן, גילה גמליאל, אלי כהן, אופיר כץ, מיקי זוהר, שלום דנינו ואחרים, תראו מה קורה כאן. איבדנו שליטה. מדינת ישראל בכאוס. העתיד שלנו, החיים המשותפים כאן.

שר הביטחון פוטר כי העז לומר שצריך להשהות את הרפורמה המשפטית ולהגיע להסכמות. הוא הבין שעתיד מדינת ישראל תלוי במה שמתרחש עכשיו.

איך מישהו יכול לזלזל בזה? מה השמאלנות הגדולה בלעצור עד החגים? ואיך מחיר ההתפרקות לא נחשב.

נתניהו לא שולט. נקודה. אין סיכוי שאדם עם תודעה היסטורית מפותחת כל כך, שמרן, לוקח סיכונים על המדינה היהודית השלישית. לפחות לא האבא נתניהו. זו ממשלה של בן גביר, דיסטל, קרעי ואמסלם. אנשים נטולי אחריות לעתיד מדינת ישראל. נטולי ערבות הדדית. בכל רגע נתון באמצע משבר דרמטי הם שופכים עוד דלק למדורה והבית בוער.

אני פונה אליכם, כי אתם אחראים. אני יודע מה המחיר הפוליטי, אבל כהיסטוריון אני מודאג יותר מהמחיר של השתיקה. מה קורה כשלא עוצרים בזמן. אנחנו במציאות ביטחונית חסרת שליטה. אין קבינט כבר חודשיים, ואין החלטות.

אני יודע שזה קשה, אבל שימו רגע בצד את הוויכוח על הרפורמה המשפטית. תתמקדו בנתונים: צה"ל מוגבל ביכולתיו עם מערך המילואים ומסביב הסלמה ביטחונית חריפה.

גלנט לקח אחריות כשר ביטחון. זה תפקידו. דמיינו מפקד מחלקה בגולני ש-15 מהחיילים שלו עם שברי הליכה וחמישה ערקו בגלל אהבה נכזבת.

מה זה משנה התירוצים שלו לחוסר הכשירות? שיטען שהעריקים בעייתים, שזו בעצם תקלה בגיוס, ששברי ההליכה נגרמו בגלל תוכנית האימונים בטירונות של המפקד הקודם. זה לא משנה דבר, בסוף הוא זה שאחראי.

ככה גם ממשלה. אם תוך שלושה חודשים נוצר כאוס פנימי - יש לכך כתובת אחת. אז נכון, גם אני מתנגד נחרצות לעצירת ההתנדבות למילואים.

אז מה? תראו מה קורה מסביב. אם נתניהו היה עומד ואומר אותם דברים כפי שתכנן, הכל היה נמנע והשיבוש היה נמנע. לא יום השיבוש, אלא השיבוש הגדול.

שלושה חודשים מאז הקמת הממשלה, כמעט בכל יום יש פיגוע. ישראל מדממת עם 15 נרצחים ועשרות פצועים. המשילות המפורסמת בנגב – שעליה באמת רצו נבחרי הליכוד ומפלגת חולשה יהודית לכנסת - מעולם לא נראתה רע יותר. ברהט קרבות מידי לילה בחסות שר ההפגנות מתל אביב. איראן מתקרבת לנשק גרעיני ונסראללה משלח פיגועים ולוקח עליהם אחריות בגלוי.

הפוך מימין ביטחוני. כל זה קורה דווקא עכשיו, מכיוון שהם מריחים את החולשה הפנימית שלנו.

אתמול הסתכלתי בכאב בעימותים בצומת הקיבוצים ליד בית שאן. זה נגע בי במקום הכי עמוק - בפחד אמיתי שאנחנו מתדרדרים ואין מי שיעצור את זה. שני מקומות שאני מאוד אוהב, עיר ליכודית והקיבוצים הדתיים שבעמק נלחמים. מפגינים מבית שאן, יורקים על מפגינים מהקיבוצים הדתיים. ובשם מה לכל הרוחות?

זה כבר לא משנה ההסבר הפוליטי, מה שחשוב הוא שככה נראית התפרקות. מה שרואים כאן, האויב רואה שם. שר הביטחון והרמטכ"ל ביקשו כינוס קבינט כדי להציג את הבעיות, לא כדי לכסת"ח. זו החובה שלהם, זו החובה של כלל חברי הקבינט לדרוש לשמוע. במקום זה הם קיבלו התעלמות. אין דרג מדיני שמוכן לשמוע.

וזו בדיוק הבעיה של הממשלה. מרוב הניסיון להאשים שמאלנים, אנרכיסטים, איראנים וגרמנים הם מתקשים להביט למציאות בלבן של העיניים. יש ספק אין ספק, היה המשפט בשייטת כשגלנט היה מפקד היחידה ואני מפקד צוות צעיר.

גלנט לא ויתר על משרת שר הביטחון שעליה חלם למען גחמה או חלום פוליטי אחר. הליכוד זו הפלטפורמה הכי בטוחה היום. להיות אומר הן לביבי זה הכי משתלם. גלנט הוציא הודעה כי הבין שעתיד מדינת ישראל תלוי במה שמתרחש עכשיו.

אף אחד לא זוכר על מה התקוטטו שמעון בר גיורא ויוחנן מגוש חלב ערב חורבן הבית. אף אחד לא זוכר את בעלי התפקידים בממשלות שלהם. רק את החורבן זוכרים כבר 2,000 שנה.