בנאומו הקצר והנוקב, שר הביטחון יואב גלנט הכריז באומץ על מצב חירום ביטחוני. כמו חולה במצב קריסת מערכות, מדינת ישראל נקלעה לסבך שבשלב זה נראה בלתי פתיר. ביסוד טבעם, מצבי חירום הם תקדימיים וייחודיים. אין אדם שהתנסה בהם בעבר ובשל כך, התמודדות עמם מחייבת הכרה כי נדרש בירור חדשני, משוחרר מקיבעונות.
בנקודת המוצא, מצב שכזה מצריך אבחון מושגי "עדכני ורלוונטי". עוצמת הטלטלה כבר חרגה הרחק מעבר לשאלת הרפורמה במערכת המשפט. גם דיון זריז לגיבוש הסכמה במתווה הנשיא או מתווה אחר להסדרת זיקות הכנסת ומערכת המשפט, לא יוביל בשעה זו לעצירת הטלטלה. מאנשים השותפים להובלת המחאה שמעתי כי נוכח תנופת המחאה, הם מתכוונים ללכת עד הקצה, בכל שאלות היסוד לעתידה של מדינת ישראל.
לכל התומכים בקואליציה חייב להיות מובן כי במצב שאליו נקלעה המדינה, עצם המשך קיום הממשלה תלוי על חוט השערה. במצב כזה הקואליציה נדרשת להערכת מצב מעמיקה ומחודשת.
לחברי הקואליציה מומלץ ללמוד מראש הממשלה לוי אשכול שהיה נוהג לומר: "אני מתפשר ומתפשר עד שדעתי מתקבלת". מי שמבין פוליטיקה ואסטרטגיה, נזהר שלא להילכד במצב שאינו מותיר לו מרחב תמרון להליכה צעד אחורנית. להתנהל במציאות כזו בלי גמישות, דומה לנהיגת משאית ברחובות העיר בלי רוורס. למי שיציג היענות לקריאת שר הביטחון לעצירת החקיקה ככניעה לסחיטת המפגינים, חייבים להסביר שגם בלחימה, הליכה לאחור היא אחת מצורות הקרב שלעיתים חיוניות ביותר. נסיגה טקטית בוודאי אינה כניעה.
מצד שני, את מובילי המחאה חייבים להזהיר מפני הליכה שבי אחר קסם הטלטלה הגדולה שהצליחו לחולל. בחתירה להמשך מומנטום המחאה, בציפייה להבאת חצי עם ישראל לכניעה ללא תנאי, טמון סיכון נורא להידרדרות אל תחושות השפלה ואלימות קשה. אם יש למובילי המחאה אחריות לאומית, אל מול הצעד המנהיגותי של שר הביטחון חייבת להתייצב מוכנות לבירור משותף מקיף ומכבד בשאיפה לאחדות ישראל.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו