רפורמה משפטית? זו רעידת האדמה האמיתית

השבוע פרסם אלי פלאי, המו"ל של העיתון החרדי "משפחה", מאמר שכותרתו: "זו לא הדמוקרטיה, אלא הדמוגרפיה". במאמר ובראיונות שנתן, פלאי התריע מפני ניצחון החרדים במערכה על הרפורמה המשפטית. הוא אפילו הזהיר מפני מעורבות של החרדים בעימות, שעלולה לפגוע בהם עצמם. הקריאה של פלאי לא ממש הדהדה בציבור שלו, ומי שלחצו השבוע להמשיך בכל הכוח ולחוקק מייד את פסקת ההתגברות ברוב של 61 - הם דווקא גפני ודרעי. פתאום בוער להם לתקן את עיוותי ההפיכה של אהרן ברק, תוך שימוש בצעצוע פסקת ההתגברות, שיאפשר להם להפוך לאזרחים מורמים מעם בחסות החוק.

פלאי צודק, כמובן, שזו לא מערכה משפטית, והעימות הציבורי לא באמת נסב על הוועדה לבחירת שופטים ועל עילת הסבירות. מה שהקפיץ המונים הוא זרמי מעמקים עכורים, שנמצאו מתחת לפני השטח. בכל שיחה שאני עורך, אחרי שמגרדים את הסיסמאות המשפטיות, אחרי שמסכימים שהפרויקט של אהרן ברק דורש תיקון - צצים מניעי ההתקוממות האמיתיים.

קודם כל עולה, בצדק, השחיתות ועזות המצח של נתניהו, דרעי וסביבתם. אבל מהר מאוד מונחת על השולחן האימה מפני שינוי פני החברה והמדינה לכיוון חרדי־חרד"לי. זהו קו השבר האמיתי שממתין לנו זה שנים מעבר לפינה. זו בדיוק הדמוגרפיה שהמערכת הפוליטית, משני הצדדים, מטפחת מאז ימי שולמית אלוני ושמעון פרס. הפוליטיקאים מעניקים שוחד כספי ופריבילגיות חברתיות לציבור החרדי - ופתאום ישראל הציונית, נוסח הרצל, ז'בוטינסקי ובן־גוריון, נמצאת בסכנה.

רק לפני כחודשיים חולל השר החדש של ש"ס במשרד החינוך, חיים ביטון, מופע אימים חוצפני, כשאמר בכנס מפקחי בתי ספר: "אם לא פחדתם מספיק, תפחדו יותר". הוא טען ש־40 אחוזים מתלמידי כיתות א' הם חרדים, והתריס: "קיוויתם שתהיה פחות ילודה, אבל הם רק ילכו ויגדלו".

הנתון של ביטון לא נכון - "רק" 25 אחוזים מהתלמידים היהודים בכיתות א' השנה הם חרדים. אבל זה נתון בעייתי בפני עצמו - שילך ויחמיר, כמובן. איפשהו בעורף התודעה של הציבור היצרני והמשרת התפוצץ עכשיו וריד ההבנה, דווקא בגלל יריב לוין ושמחה רוטמן. הרי מה יקרה בעוד 12 שנים, כש־25 אחוזים מבני ה־18 היהודים יהיו פטורים מכל חובה? ומה יקרה בשנים שאחרי, כשהחרדים יגדלו אכן ל־40 ול־50 אחוזים? האם כולנו נמשיך להיות חמוריהם של המשיחים?

תמורה ללא פרופורציה

גם מהלך הגיבוש של ההסכמים הקואליציוניים המחיש למי שהתעלם עד כמה העסקנים החרדים מקבלים עוז ותמורה ללא פרופורציה. הצעת תקציב המדינה, שפורסמה לאחרונה, עיגנה גידול של 40 אחוזים בתקציבי החרדים. ומעל הכל - הרוח שבה נכנסו החרדים לקואליציה הנוכחית סימנה שלב חדש - שלב החוצפה. עכשיו זה כבר מגיע לדרישות לגבי אורח החיים של כלל הציבור, וכך האימה מפני פגיעה באורח החיים של כולנו הפכה מוחשית מתמיד.

לאיום החרדי מתחברת גם רתיעה ממה שמייצגים בצלאל סמוטריץ', אבי מעוז ובני דמותם מהזרם החרד"לי הנוקשה. זה לא נוגע להשקפות של סמוטריץ' בענייני ההתיישבות, ביטחון ומדיניות חוץ. הרי אין הבדל מהותי בינן לבין אלו של איילת שקד, נפתלי בנט וגדעון סער, שחובקו בקדנציה הקודמת על ידי מרבית משתתפי ההפגנות דהיום. זה נוגע לנצלנות ולכפייה, שמאיימות על החברה והמדינה כולה.

מו"ל העיתון "משפחה" אמנם נתן עצה טקטית חכמה לחרדים - להישמר מעין הסערה, שהיא עזה בהרבה מביקורת על הרפורמה המשפטית. אבל העצה היא למעשה לכולנו - עכשיו הזמן לטיפול עומק במה שמאיים יותר מכל על החברה. זהו נגע במערכת היחסים בין ציבור מצוין ההולך וגדל - החרדים - ליתר אזרחי המדינה. החרדים חייבים להשתלב באופן מלא במצבת החובות והזכויות של כולנו. ואם זה בלתי אפשרי, המדינה והרוב הציוני שבה חייבים להתאחד ולשנות את היחס לעסקנים ולמפלגות החרדיות מהשורש.

החטא ועונשו

הפרסומים מהשבוע האחרון בארה"ב מצביעים על סדר היום ועל העיסוקים התמוהים של בכירים בבנק סיליקון ואלי, שהתמוטט בסוף השבוע שעבר, כשבקופתו כספים רבים של חברות ישראליות. כך, למשל, התברר שבעלת תפקיד בכירה מאוד בסניף הבנק באנגליה הובילה בחודשים האחרונים קמפיינים שקשורים לקידום להט"בים, במקום להתמודד כראוי עם הנפילה שבשער. עוד התברר שהבנק היה עסוק מאוד בקידום של פרויקטים פרוגרסיביים, ואפילו זכה לכינוי "ווק בנק", כלומר בנק שמקדם את עמדות השמאל הקיצוני ביותר בארה"ב.

הקשר של בנק סיליקון ואלי (SVB) לחברות הייטק ישראליות רבות סוקר בהרחבה השבוע, רק שסדר היום של נציגיו בישראל הובלע משום מה. מתברר, למשל, שלפחות אחד משני הנציגים הבכירים של הבנק בישראל, גדי משה, זיהה את עצמו כאחד ממובילי המחאה נגד הרפורמה המשפטית, תוך שהוא מהדהד את הטענות הקשות נגד מהלכי הקואליציה. הוא אפילו העניק לעצמו בלינקדאין את התארים - "קצין דמוקרטיה ראשי" ו"מחאת ההייטקיסטים". ואנחנו, לתומנו, חשבנו שהוא היה אמור להתרכז בהצלת כספי הלקוחות.

עוד קשר בין מובילי החרם הכלכלי על ישראל לבין הפקדות בבנק הכושל התגלה השבוע בהקשרו של תום ליבנה, המייסד והמנכ"ל של חברת "ורביט". זה האיש שהודיע לפני כחודש שהוא יורד מהארץ ומפסיק לשלם מסים בגלל הרפורמה המשפטית. ליבנה התגאה השבוע שידע על החשש להתמוטטות הבנק, אבל החליט להשאיר בו 100 מיליון דולר, בין היתר כדי שלא להחזיר כספים לישראל ולפגוע במחאה. לפי אבישי גרינצייג ב"גלובס", ליבנה אמר למקורביו שגם אם יירדו לטמיון 15 מיליון דולר, זהו מחיר ששווה לשלם עבור המטרה. אם הפרסום נכון, זוהי התנהגות של קיצוני ה־BDS, תואמת רוג'ר ווטרס. כזו שגם מצדיקה בדיקה מעמיקה מצד המשקיעים ובעלי המניות של "ורביט", אם לא מדובר בהפרת אמונים קיצונית מצד מי שהיה אמור לפעול רק לטובת החברה ומשקיעיה.

עוד בכירת הייטק ישראלית שהתגלתה השבוע במלוא עליבותה על רקע נפילת SVB היא עינת גז, המנכ"לית של "פאפאיה גלובל". גז היתה ראשונת המטיפים להעברת הכספים מישראל, תוך שהיא מצייצת: "אם כולנו נוציא רק 20 אחוז מהבנקים הם יתמוטטו, זו זכותי ואפילו חובתי". השבוע, עם זנב בין הרגלים, כבר צייצה גז תשבחות לבנק הפועלים ולדיסקונט, שנחלצו וכנראה הצליחו להציל אותה מתביעות פוטנציאליות של משקיעים ובעלי מניות. כמה אצילי מצד הבנקים שהיא ניסתה למוטט, להושיע את משקיעיה מההרס העצמי ומהקנאות של מנכ"לית החברה.

הטוויסט הישראלי של התרסקות הבנק הפרוגרסיבי המגניב של ההייטק מספק מעין עונש על חטא ההסתה של כמה ממובילי מחאת ההייטק. הלוואי שהלקח הזה יחזיר למציאות אותם ואחרים ממקדמי המחאה כולה, שחצו את הקווים.