מגיע שלב שבו גם לאזרחים תומכי ממשלה וחובבי רפורמה מתחשק לצעוק: רוטמן, קח את הכסף וברח. לוין, נותנים לך - תיקח. ערב החג מעבר לפינה; שחררו את כולנו מהמועקה הזו. עדיף חצי תאווה בידך - ובהסכמה, מאשר מלוא תאוותך - במלחמה.
הדעת נותנת שאם רוצים רפורמה בת־קיימא, כזו שתהיה בסיס לתיקונים נוספים - רצוי שתיקוני הבכורה יתקבלו בלגיטימציה ממלכתית ובשאיפה לקונצנזוס. הרישום ההיסטורי הוא בכל זאת קריטי. זו טעות לחשוב שהזעם יחלוף והחיים יחזרו למסלולם. מתנגדי הרפורמה כבר נערכים לשלב הבא: משבר חוקתי. רפורמה שתתקבל באווירה של החרפת משבר תתקבע בתודעה כפרי העץ המורעל. ולכן עדיף לקבע במסמרות את מה שממילא מצוי במרחב ההסכמה. עדיף לגשת לקופה ולפדות את המזומנים עכשיו, מאשר להמר על הפיקדונות של כולנו.
זו הגישה הכללית שרבים בימין רצו וקיוו להגיע אליה למתווה הנשיא. אבל מה שהוצג אתמול לא היה מתווה - אלא אנטי-מתווה. אי אפשר להתחיל משא ומתן בקביעה שמה שמוצע מגיע כ"מקשה אחת" שיש לקבלה כמכלול. מראש נפסלת האפשרות לדון בסעיפים, לאמץ אחדים, לשלול אחרים, ולדחות את חלקם לשלב מאוחר יותר.
וכשנכנסים פנימה, התחושה המתקבלת היא שבשם עיקרון "האיזונים הראויים" שמופיע בדברי הפתיחה - מבקשים לקבע בחקיקה בדיוק את הדברים שמלכתחילה ביקש הימין למגר, כמו מעמד היועמ"שים, שיטת הסניוריטי, הגדלת הייצוג של הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים ועוד. תמורת עיגון חוקתי של עליונות המשפטנים, נקבל "צמצום עילת הסבירות". מה זה בדיוק אומר? שופטי בג"ץ מן הסתם יכריעו בהרכב הבא. ואם לא תהיה סבירות, הם ישלפו מהמגירה את "המידתיות". ברור שאלה פלסטרים טקטיים, תמורת ויתור אסטרטגי. זו לא התקדמות לפשרה, זו רגרסיה.
זה מצער לומר, בפרט למי שתומכים בפשרה, שהמתווה שהציג הנשיא הרצוג רק מחריף חלק מהכשלים שהרפורמה המשפטית נועדה לבער. וזה בעיקר מעלה חשד של הכשלה מכוונת - ולא בהכרח מכיוונו של הרצוג עצמו. סביר שהוא שיער שמובילי הרפורמה לא יכולים לקבל את "עסקת החבילה" הזו כפי שהיא, ולכן מתחיל לבצבץ החשד שהמתווה שהוצג אמש נועד להכשיל מתווה מתחרה שההסכמות עליו היו בהישג יד. יש לקוות שבית הנשיא ינהג בשקיפות ויציג לציבור את כלל המתווים שהוצעו ואת אלה שעלו לדיון.
אבל זה בשום אופן לא אומר שצריך לסגור את הדלת לפשרה. מסתובבות עוד יוזמות פשרה, אינטליגנטיות יותר, וחלקן כנראה מצאו את דרכן גם הן לבית הנשיא. אפשר להחזיר אותן לשולחן. קיימת גם האופציה של פשרה "חד־צדדית".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו