תנאי האופוזיציה לפשרה יותירו אותה לא רלוונטית

פרופ' יובל אלבשן הוא ידיד ותיק של יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד. עד כמה? בממשלה הקודמת היה אלבשן מועמד הממשלה לתפקיד מנכ"ל הביטוח הלאומי. אלא שלפני יומיים, כאשר אלבשן הניח יחד עם שלושה שותפים מתווה פשרה, הוא מצא את דלתו של לפיד סגורה. יו"ר האופוזיציה, כך נאמר לאחר מכן, לא מעוניין לראות מתווים ולא לדון בהצעות עד שהקואליציה תעצור את מהלכיה בכנסת.

גם יו"ר כחול לבן בני גנץ, שעמד בחזית הקריאה להידברות שעות אחרי שלוין הציג את הרפורמה שלו, לקח צעד אחורה. הטרמינולוגיה חשפה את שינויי העומק: "פשרה לא תהיה, הסכמות רחבות כן", אמרו במפלגה.

שר המשפטים לשעבר גדעון סער נקט עמדה חריפה אף יותר, כשצייץ על מתווה אלבשן־פרידמן כי הוא כולל "פוליטיזציה של בחירת השופטים, רף גבוה וקיצוני לביקורת שיפוטית וייעוץ משפטי שאינו מחייב את הממשלה. אני מתקשה להבין את מי שמכנים זאת 'פשרה'".

שיקולים פוליטיים

ולא מדובר רק בשיקולים משפטיים. שני הצדדים חוששים (ובצדק) מההשלכות הפוליטיות של כניסה למהלך של הידברות. בקואליציה אומרים: "אם ניכנס להידברות ונעצור את החקיקה, תהיה זו תחילתה של מפלת הקואליציה מבפנים. אי אפשר להיכנע ללחצים של האופוזיציה". באופוזיציה, לעומת זאת, מחזיקים בשלוש הנחות יסוד שקשה להפריך: 1. כניסה להידברות תפורר את האופוזיציה מבפנים ותצמצם את כוחה, שכן תמיד יהיו הקצוות של מיכאלי שיתנגדו לשיח בכל מחיר; 2. הידברות תוביל לגוויעת המחאה; 3. היא תאפשר מעין "חותמת כשרות" להמשך החקיקה של הקואליציה בניגוד לרצונם.

וכשהצדדים לא מוכנים לתנאי הבסיס, מקודמת מתחת לשולחן מעין דרך חלופית. מזכיר הממשלה יוסי פוקס הוא מאלה התומכים באותה הדרך - להניח מתווה על השולחן ולצאת לדרך. בלי לחכות לאופוזיציה שממילא מנועה מלהגיע כשהתנאים שהציבה לא מתממשים. הדרך הזו של ריכוך החקיקה לא היתה מוסכמת מלכתחילה על לוין ורוטמן, אך שרים בממשלה וחברי כנסת בליכוד כבר לא מוכנים לשלם את התשלום הפוליטי עבור "הרפורמה המשפטית בכל מחיר".

צו השעה

מאחורי הקלעים הם טוענים שהמחיר כבד מדי, ויש דברים נוספים על שולחנה של הממשלה שיש לקדם: משילות, ביטחון, כלכלה וחינוך. פשרה חקיקתית משפטית היא צו השעה מבחינתם. כשלוין ורוטמן החליטו לבחון את מתווה אלבשן ברצינות, הודיעו אתמול שגם הם בעניין.

בבית הנשיא יכריעו גם כן בקרוב אם לסמוך ידיהם על פשרה, בניגוד לרוח המוחים שרוצים לראות בכניעת הממשלה. בפני ראשי האופוזיציה עומדת כעת ברירה אכזרית: להיכנס להידברות אך להסתכן פוליטית, או להישאר מחוץ לגיבוש הרפורמה ולאבד רלוונטיות עבור הציבור שציפה מהם להישגים בכנסת בדמות ריכוך הרפורמה.