ההפיכה המשטרית האמיתית

מה היו עושים בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר לו היו חברי ועד בית, והיו מגלים כי היו"ר החליט על שינוי מיקום תיבות הדואר של הבניין מבלי לכנס את הוועד ולשאול אותם? אין ספק שכל אחד מהם היה מתפטר מייד, או מביא לבחירות חדשות לוועד הבית.

והנה, סמוטריץ', בן גביר וחבריהם לקואליציה גילו לתדהמתם לפני כשבוע שבעוד הם נכנסו לממשלת ימין מלא, ראש הממשלה הפך אותה לממשלת פרס ורבין - גרסת 2023. מאחורי גבם, ללא כינוס הממשלה או הקבינט, ללא דיון והצבעה, ואפילו מבלי לעדכן אותם, ביצעה הממשלה פניית פרסה. היא התייצבה לוועידה בינלאומית בתנאי כניעה, והעבירה לוושינגטון ולרמאללה התחייבויות דרמטיות, שסותרות את תפיסת העולם, את קווי היסוד ואת ההסכמים שהקימו את הקואליציה שלהם. איך יגיבו על כך גורמי הימין החזק שבממשלה - מעניין לראות.

הידיעות מוועידת עקבה וההתחייבויות שניתנו בה מעורפלות בכוונה, אבל מה שברור חד־משמעית הוא שחודשו בה שבועות הנאמנות להסכמי אוסלו, אותה קטסטרופה שאחראית למצב הכאוטי השורר ביו"ש מאז הושתל אש"ף בלב ארץ ישראל.

השבועות הישראליות החדשות לאוסלו כוללות התחייבות לעצירת ההתיישבות בחודשים הקרובים, קשירת ידי הצבא במלחמה בטרור, חידוש הזרמת הכספים לרשות הטרור של אבו מאזן, תוך הוספת אימונים לחייליו, והכי חמור - יצירת מנגנון שבו לאמריקנים תהיה דריסת רגל בהחלטות השוטפות של ישראל נגד הטרור. זהו לא פחות מסוג של אובדן עצמאות. בקרוב מתוכננת ועידה נוספת, שבה יועמק הבור שישראל כורה לעצמה.

את ההחלטות הללו קיבלו נתניהו, גלנט, דרמר והנגבי, יחד עם ראש השב"כ והרמטכ"ל, בפורום שהפך לממשלה החדשה. שם נקבעת מדיניות החוץ, הביטחון והפנים של ישראל. זהו הרכב אופייני לכל משטר אוטוריטרי, הרכב המסמן את ההפיכה המשטרית האמיתית שהתרחשה כאן. לא פלא שהשר לביטחון לאומי לא הוזמן ביום ראשון לישיבה חשובה בענייני הביטחון הלאומי בעקבות האירועים בחווארה. הוא אינו חלק מהנהגת המדינה, אפילו לא שותף סוד, בניגוד למפכ"ל שלו, שכן שותף במה שהתחולל שם.

ובכל מקרה, המשטר החדש הזה פועל הפוך מתפיסת העולם של הימין הישראלי. ובצדק הצביעו השבוע על העובדה שהממשלה הקודמת, כולל מנסור עבאס ומרצ בתוכה, תפקדה מימין לממשלת נתניהו הנוכחית. בעיקר כשבנט ושקד היו בהובלה היא סירבה בתקיפות לקחת חלק בוועידת כניעה, כמו זו שהתקיימה השבוע בעקבה.

שותפות בעירבון מוגבל

בהמשך השבוע נשלח נתן אשל למשימה חדשה בעורף האויב, מכשיר את הקרקע לחילופי גברי בקואליציה. על הרקע הזה קשה היה שלא להיזכר במאמר המפורסם שאשל עצמו פרסם בעיתון "הארץ" ביוני 2019, שבו הילל את שילוב ערביי ישראל בהנהגת המדינה.

לימים התברר שהמאמר היה חלק ממהלך השיחות החשאיות שניהל באותה העת הבוס שלו, נתניהו, עם מנסור עבאס, מבטיח לו הרים וגבעות. אז, כמו עכשיו, נתניהו בונה בנכלוליות ובתחכום קואליציה אלטרנטיבית, עם הפנים ללפיד, לגנץ ובמיוחד לעיתונאים ולבוחרים שלהם. על הפרק - חיסול הרפורמה המשפטית וכל סממן של ממשלה ימנית בתמורה להסרת החרם על נתניהו ועלייה על סיפון הקואליציה.

בינתיים, יאיר לפיד מיישר קו עם הפגנות הטירוף האנרכיסטי, שחוסמות את איילון וקורעות את החברה, ובני גנץ מסרב להצטרף לקואליציה. אז איך זה שבנימין נתניהו מרשה לעצמו לרסק כל התחייבות שנתן בכתב לשותפיו מימין, תוך שהוא מצפצף גם על מרבית חברי הליכוד עצמם?

כפי שבוקע מפיות כתבי החצר של ביבי, הוא מאמין שאין לשותפים שלו ברירה. הוא אמנם חתם על התחייבויות הפוכות ממה שהוא מגשים עכשיו, אבל הוא מעולם לא התחייב להפסיק להיות נתניהו. כלומר - האיש שאין שום משמעות להתחייבות או לחתימה שלו, מי שכן מחויב לרוח אוסלו.

אחרי מהלך פתיחה מהוסס, בשבועיים האחרונים נבהל מנהיג הימין החזק מתגובות האמריקנים והשמאל, ולכן חתך בעוז שמאלה. מעריך שהג'ובים והתקציבים ישאירו את כל השותפים על הסיפון, עד שהוא יחליט את מי הוא זורק ואת מי משאיר במעמד נחות. על האלטרנטיבה הוא שוקד עם נתן אשל ויתר מחוללי הספינים שלו.

אמנם השבוע בן גביר התעצבן, מעוז התפטר, פרוש מחה, אבל החרדים קיבלו 40 אחוזים של עלייה בגובה השלמונים שהקואליציה משלמת להם, וסמוטריץ' ובן גביר נהנים מאור הזרקורים. ולגבי חברי הליכוד, נתניהו משוכנע שכל מי שקיבל ג'וב יציית וישתוק.

בינתיים ממשלת המשילות וחוזק היד הובילה לטרור רצחני גואה, תוך ניהול חסר אחריות של הרפורמה המשפטית, ופגשה בטירוף ובאלימות של מובילי המחאות מהשמאל. בכל מקרה עכשיו, כאשר כבר ברור שהממשלה הזו אינה ממשלת ימין - לא במישור הביטחוני, לא המדיני ולא ההתיישבותי - לא ברור מה הטעם בהמשך הכהונה שלה.

מבט לארה"ב

שבוע של פגישות שניהלתי עם עורכי דין, אנשי עסקים ופוליטיקאים מקומיים בארה"ב מאיר בחוזקה את כזב הטענות שהרפורמה המשפטית תפגע במעמד שלנו בעולם, ובמיוחד תרסק את הכלכלה הישראלית. רבים מבני שיחי שמעו בתקשורת על המהומה בארץ, אבל לא הבינו על מה ולמה.

והנה, מי שתיארתי לו את מה שחוללה ההפיכה המשפטית של שנות ה־90 בין הרשויות, התקשה להאמין, וכל מי שהבין מה מציעה הרפורמה נדהם. בני שיחי גיחכו על הטענה שמדובר בקץ הדמוקרטיה, בוודאי בכל הנוגע לטענות על דרך בחירת השופטים ועל היכולת לפסול חוקים.

את האמריקנים, שאצלם שופטים ממונים על ידי הפוליטיקאים, תובעים ציבוריים מנהלים קמפיין בחירות, ופסקי דין מתקבלים בידי מושבעים - קשה לשכנע שאנחנו בדרך לדיקטטורה. ואכן, הדמוקרטיה האמריקנית, על כל פגמיה, עסקה גם השבוע בהתכתשויות הרגילות שלה, ובין לבין המשיכה לגלות חוסן, לחפש ידיים עובדות ולקטר על האינפלציה.

בכל מקרה, נא להירגע. סביר ששותפים אמריקנים של אנשי עסקים ישראלים שאיבדו את העשתונות בגלל ההסתה מודאגים. אבל הדאגה בוקעת ממה שמשדרים להם מהצד הישראלי, ולא מחשיפה לעובדות. כי באור אמריקני, קווי המתאר של הרפורמה, ללא מרכיבי השחיתות שבה, נראים הגיוניים. בכלל, ההערכה לכלכלה ולחברה הישראלית בארה"ב מוצקה. לא נתקלתי השבוע ולו באפס הקצה של נבואות הזעם שמהדהדים מובילי המחאה. כן נתקלתי בהרמת גבות לגבי ההפגנות והמהומות עצמן.

דווקא על הרקע הזה נחשפת החומרה הקיצונית במה שמחוללים מובילי המהומות. מעבר לפירוק החברה הישראלית באיומי האלימות, בהאשמות הטרור ובקריאות לסרב לשרת, הניסיון לפגוע במעמד המדיני והכלכלי של ישראל בעולם, כדי להכניע מבחוץ את הקואליציה, הוא בלתי נסלח. הוא גם משמיט את הקרקע מתחת ליכולת להישאר עם אחד.